טעם האסור מתוק יותר

כריסטיאן(44)

אני מתעורר לתזוזות אי הנוחות של ולרי.
פניה וגופה מזיעות והיא נראית נסערת.
״ולרי״ אני קורא בשמה כדי להעיר אותה. זה ברור שהיא חולמת חלום רע.
״די תעזוב אותי״ היא ממלמלת ומביאה לי מכות קטנות עם ידיה.
מה הולך שם בראש הקטן שלה?
היא מתרוממת וראשה כמעט פוגע בשידה אך אני מספיק לרתק אותה חזרה למיטה.
״תעוף ממני״ היא מנסה להיאבק. לא בי. היא נאבקת במישהו שנמצא בראש שלה.
״ולרי״ אני קורא בשמה שוב.
״ולרי״
״תתעוררי עכשיו!!״ אני עולה מעליה כשהיא מנסה להתרומם שוב.
היא פוקחת את עיניה באיטיות ומביטה סביב בבלבול.
זיעה מכסה את מצחה והיא מתנשפת בכבדות.
״זה חלום״ אני מנסה להרגיע אותה.
היא נרגעת מעט אבל לא לגמרי.
התרוממתי ממנה וחזרתי לשכב לצידה.
הפנתי את פניי לכיוונה.
״מה חלמת?״ שאלתי.
היא סובבה את גופה אליי והביטה בי.
״עליו״ היא אומרת בשקט.
״מה שהוא עשה לי שם נכנס לי לחלום.״
״זה לא יצא ממני אף פעם אתה מבין?. זה הולך להישאר איתי כל החיים, גם בחלומות.״ היא אומרת בקול חנוק.
אם היה אפשר הייתי הורג אותו פעמיים.
אבל מספק אותי לחשוב שהבאתי לו מה שמגיע לו.
״תתקרבי אלי״ פקדתי.
היא קירבה את גופה אלי, אבל לא מספיק.
הלבשתי את ידי על מותניה וקירבתי אותה צמוד אלי.
״את תישני בזרועותיי הלילה״ אני אומר ברכושניות.
היא צריכה לישון.
ולישון עם מישהו זה מרגיע.
ראשה נצמד לחזי ונישמותיה האטו.
״כריס״ היא אומרת בקול חלש.
״מממ״ אני מחזיר.
״תודה״ היא לוחשת והבל פיה החם מתנגש בחזי ועולה ישירות לאפי. ריח מתוק של שוקולד מנטה.
הצורך לטעום אותה הולך ומתגבר, אבל לא. איתה אני מתאפק.
חיזקתי את אחיזתי בה אך בו זמנית לא חזק מדי.
נשקתי לראשה הקטן שנבלע בתוך חזי והנחתי לעיני להיעצם.

״תתעוררו זוג יונים״ קולו של מאט גורם לי לפקוח את עיניי בכאב מהשמש שחודרת לחדר.
הוא מסיט את החצי וילון שפתוח עד הסוף וגורם לעיניי להסתנוור אפילו יותר.
״אחי...״ אני משפשף את עיניי.
״מה השעה?״
״עשר בבוקר״ הוא אומר בנחת.
למה לעזאזל שהוא יעיר אותו בעשר בבוקר?
״אתם צריכים לקום לארוחת בוקר״ הוא עונה לשאלה בראשי.
״סול דואגת לולרי, היא רוצה שהיא תרד לאכול״ הוא אומר.
אני מביט לגוף הקטן שמכווץ לתוכי ונושף אוויר בקצב משלו.
״היא ישנה״ אני מהופנט.
שיערה האדום מפוזר על חזי באופן מושלם, כאילו גמדים הגיעו בלילה וסידרו את השערות בצורה הזאת.
ריסיה הארוכים מקבלות צורה יפה יותר כשרואים אותן מלמעלה, וידה מונחת על כתפי בחיבוק חמים.
אני לא רוצה להעיר אותה ושהתמונה הזאת תיעלם, אבל היא צריכה לאכול.
היא לא אכלה מאז שהגיעה לכאן.
״ולרי״ אני מנער את גופה בעדינות.
״מממממ״ היא מקמרת את גבה בעייפות.
״אני למטה״ מאט ששכחתי לגמרי מקיומו אומר.
אני מהנהן לו באישור וממשיך לנסות להעיר את הלוחמת הקטנה.
אני שמח שהיא הצליחה לישון כמו שצריך, כך זה נראה לפחות.
״את צריכה לקום״ אני מתאפק שלא לצחוק מההבעת פנים שנהייתה לה.
״אני לא רוצה לקום״ היא מתייפחת בעייפות ומשעינה את ראשי על בטני התחתונה.
האיבר שכבר היה ער הזדקף במהירות לכבודה.
יופי ולרי.
״אנחנו צריכים לרדת לאכול״ אני מנער את גופה שוב.
היא מתרוממת ומפהקת פיהוק מתוק.
״אוקיי״ היא מתרוממת מהמיטה ונעמדת מולי.
״אני רק צריכה... לצחצח שיניים״ היא אומרת בשאננות.
הצבעתי לה עם ידי על דלת השירותים שנמצאת מאחוריה.
״אה...״ היא ממלמלת בביישנות ונושכת את שפתיה האדומות והעסיסיות.
פאק. מה לעזאזל את עושה לי.