טעם האסור מתוק יותר

איזבל(5)

״לילה טוב איזבל, אם הרעב שלך יהיה ממש בלתי נסבל את יודעת מה את צריכה לעשות כדי לקבל אוכל״ הוא מכבה את האור ונועל את הדלת.
אלוהים אני חייבת לצאת מכאן.
אני לא יכולה להישאר עם המפלצת הזאת.
אני מתחילה להסתובב בחדר ולכסוס ציפורניים בלחץ.
״מה לעזאזל?״ אני ממלמלת פעורת פה שהר אדם עומד לי באמצע החדר
הוא מתחיל להתקרב אליי.
״לוקאססס״ אני צועקת לפני שידו הגדולה סותמת את פי ואפי עם מטפחת .
אלוהים בבקשה שהוא שמע אותי.
אני רוצה לצרוח שוב אבל אני מרגישה את גופי נהיה חלש ושביר לזרועות שריריות.

״אחח אלוהים״ אני מחזיקה בראשי בכאב כשאני מתעוררת לחדר חשוך.
אני מנסה להזיז את ידיי אבל הם קשורות לשלשלאות שמחוברות לרצפה .
אלוהים מה זה לעזאזל המקום הזה
אני מתחילה להשתולל ולצרוח בעודי מנסה להתשחרר בחוסר הצלחה מהשלשלאות הכואבות שעל ידיי
״הצילוווו״
״מישהו שומעעע?????״ אני ממשיכה לצעוק בייאוש
הדלת נפתחת , מישהו שמע אותי.
כשהדלת נפתחת האור שהוא מביא אותו מסנוור את עיניי ואני עוצמת אותם בכאב.
״התעוררת נסיכה״ קול גברי נשמע ברחבי החדר
הדלת נסגרת במהירות שבה היא נפתחה ואני לא מצליחה לזהות את הדמות הגדולה שעומדת מעל ראשי.
״מ..מי.. אתה?״ אני מגמגמת בפחד.
לא אני צריכה להפסיק לגמגם לוקאס שונא שאני מגמגמת.
לוקאס יבוא להציל אותי?
אולי זה הוא בכלל עשה את כל זה?
הוא רוצה להמשיך ללמד אותי לקח?
אלוהים איזה בלאגן.
״את מפחדת ממני?״ הקול הגברי שואל מסיח את דעתי ממחשבותי ומלטף את שערי.
אני מתחילה לשנוא את השיער שלי עם כל האנשים שנגעו בו בימים האחרונים
אני מהנהנת בראשי עם ראש מושפל לרצפה ומנסה להתרחק ממנו כמה שיותר אחורה עד שהשלשלאות עוצרות אותי כי הם לא ארוכות מספיק
הוא צוחק צחוק עמוק ומוריד את החיוך בשנייה
״כדאי לך לפחד ממני, אני אגרום לך לפחד אפילו מעצמך״ הוא אומר בקול נמוך ומתכופף לעברי
״את יודעת למה את פה ?״ הוא שואל ומעביר את אצבעו על מתארי פניי
״ל..לא״ אני לוחשת בפחד
״הבן זוג שלך לוקאס שרף לי ולאבא שלי מפעלים שלמים של נשקים, פצצות, סמים, בתי זונות עם הזונות בפנים״ קולו מתחיל להתקשות
״הוא לא הבן זוג שלי״ אני לוחשת בשקט ומשפילה פנים ברגע שהוא מישיר אליי מבט
״את הנקודת חולשה שלו״ הוא לוחש ותופס בכף ידי
״את יודעת מה אנחנו עושים לנקודות חולשה של אויבים שלנו?״ הוא שואל ומלטף את גב כף ידי עם אגודלו
דמעות גדולות זולגות מפניי שאני מבינה שאני הולכת למות.
אלוהים לאן נכנסתי
״חבר שלך עומד לבוא לפה לחפש אותך, אבל אני כבר מוכן עם האנשים שלי שיתפסו אותו ויציבו אותו קשור מולך, והוא יראה איך את סובלת מעינויים״ הוא מגחך שמסיים את המשפט ומשלב את ידו עם ידי
ידי מתחילה לרעוד לנוכח מגעו ומילותיו וכבר מזמן הפסקתי ליחס חשיבות לדמעות שזולגות ממני בלי הפסקה
״תגידי לי נסיכה, את בתולה?״ הוא שואל ומשלב את ידו השניה עם ידי.
מה לענות לו אלוהים
אם אגיד כן הוא ייקח לי את הבתולים בכוח
אבל אם אגיד לא הוא ייקח אותם בכל זאת
״כן״ אני לוחשת ומנסה להתשחרר מאחיזתו בכף ידי
הוא מקפל את כפות ידיי בחוזקה כלפי מטה ומקרב את פניו לפניי
אלוהים הכאב בלתי נסבל
אני מרגישה דם חם זורם לי בכל האזור וגופי עולה באש מכאב
״בבקשה תעזוב זה כואב״ אני מתחננת בבכי.
הוא משחרר את אחיזתו ממני באיטיות ואני מרגישה את הידיים שלי שורפות מכאב
״תהני מהכמה ימים שלך בשקט״ הוא לוחש לאוזני ויוצא מהחדר החשוך.
לשנייה אחת קרן אור מאירה את החדר אך מסתיימת בשנייה שהוא סוגר אותה.

ימים עוברים, או שעות?
אולי אני פה בכלל כמה שבועות
אין לי תחושת זמן.
איבדתי אותה.
הבטן שלי מוחאת ברעב אך אני לא מייחסת לה חשיבות.
הגרון שלי יבש מצמא וגופי חלש .
מהרגע שהגעתי לפה לא הביאו לי לשתות ולא לאכול
אני מרגישה שאני עומדת להתפרק בכל רגע
לוקאס יציל אותי
הוא יציל אותי
הוא יציל אותי
המחשבה הזאת עברה בראשי מהרגע שהייתי פה.
רק בזה אני נאחזת.
זה חסר תקווה והוא כנראה ויתר על לחפש אותי אבל זה הדבר היחיד שמונע ממני לרצות להפסיק לנשום.
איש לא נכנס לפה מאז אותו יום.
החושך כבר עיוור אותי, התחלתי להזות דברים ואני מתחילה לפחד אפילו מהמגע של עצמי
השלשלאות קשורות באמצע החדר לרצפה והדבר היחיד שרציתי שלפחות יגרום לי להרגיש מוגנת זה להתחפר בפינת החדר ולהתכווץ לתוך עצמי
אולי זה היה מרגיע לי את הפחדים.
אני מרגישה שיש פה שדים, החושך שיגע אותי.
אני ממשיכה להגיד לעצמי את המשפט שמחזק אותי
לוקאס יציל אותי
הוא יציל אותי
הוא יציל...
רעש חזק של פצצה סילק את מחשבותיו מראשי
זה לוקאס? הוא בא להציל אותי?
הוא הדבר היחיד שאני יכול להיאחז בו, אין לי אף אחד אחר.
המחשבות שוב מסתלקות מראשי כשרעשי יריות נשמעות.
אולי זה לא לוקאס?
זעקות כאב ויריות ממשיכות להישמע בחוזקה ודלת המרתף שלי נפתחת בחוזקה