״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
להפוך להיות הבוס באמצע החיים, זה לא קל בכלל.
כשהמאפיה הספרדית, והמאפיה האיטלקית באו לביקור בשביל להראות לי את הגופה שלי אבא שלי... פאק.
רציתי לצרוח, לרצוח, להכות את כולם עד שפרקי האצבעות שלי ישברו.
אבל שמרתי על הבעת פנים אדישות, אטימות.
הייתי חייב להיות שם בשביל סופיה, אחותי הקטנה מעל הכל. אמא שבורה כבר תקופה מאז המוות של אבי, היא הדרדרה לסמים,
זה שובר אותי לראות את סופיה מתחננת שהיא תפסיק כל פאקינג לילה. ללא הפסקה. עם בכי דמעות וזעקות.
הכל על הכתפיים שלי עכשיו, כי אני הפאקינג הבוס. זה חלחל בי, כבר הבנתי את זה.
אני שוקע במחשבות שלי, ונכנס לבית חולים לבקר את קמילה. וגוף קטן מתנגש בשלי, לפני ששמתי לב במי התנגשתי, סופיה ממהרת לרוץ.
מי לעזאזל התנגש בי?
״אלוהים! בלה את בסדר?״ סופיה מיד רצה לעברה, ואז אני מבין. איזבלה דה רוסו היא זו שהתנגשה בי... אני לא יכול לסבול את הכלבה השחצנית הזאת.
והיא דואגת לתת לי לדעת שזה הדדי.
״כן, אל תדאגי.״ היא השיבה לסופיה ומיד חזרה לעמוד על רגליה. אם זה היה תלוי בי, השתיים האלו לא היו חברות.
אבל סופיה מספיק בוגרת בשביל להחליט לבדה מי היא רוצה שיהיה לצידה, ואם היא רוצה את איזבלה כחברה שיהיה.
אני לא הולך להתערב לה בזה כל עוד גברת דה רוסו תשמור את הפה העוקצני שלה סגור.
סופיה מבחינה במתאו יוצא מהחדר לידה, ותוך רגע כולם כבר שם. ובכן, כולם חוץ מאיזבלה.
״תשימי לב לאן את הולכת בפעם הבאה, איזבלה.״ עקצתי אותה ללא שום בושה, היא גלגלה את עיניה כהרגלה.
״אם אתה לא רוצה לאבד ביצה, כדאי שתשתוק אדריאן.״ היא החזירה בחריפות האופיינית לה, הפעם בחרתי להתעלם.
נכנסתי לחדר הלידה שכולם היו בו, וראיתי את קמילה מחזיקה בתינוק קטנטן. ״אד! הגעת.״
״אז יש לנו קאפו לעתיד?״ איזבלה שואלת מרוצה, וקמילה מחייכת חיוך גאוותני ומראה לכולם את הקאפו לעתיד של המאפיה האיטלקית.
אני לא חושב שאני אי פעם אביא ילדים, אהבה זה שטות. הייתי מאוהב פעם אחת בגיל שלוש עשרה, וזה הספיק לי לכל החיים.
״יש שם כבר? או שהחלטתם להשאיר את המסכן ככה עד שתתאפסו.״ אנדרו שאל. ״קול דה רוסו, הקאפו העתידי של המאפיה האיטלקית.״ מתאו אמר בגאווה.
״קול זה שם של חתיכים.״ איזבלה מצחקקת ומושכת בכתפיה. ומקבלת מבטים זועמים ממתאו וטיאגו. ״ועל סמך מה את אומרת את זה? את מכירה איזשהו קול?״
מתאו מיד שאל בתוקפניות, והיא רק צחקקה. ״הגבר היחידי בחיי כרגע זה אנג׳לו, אז תרגעו אלוהים.״
אנג׳לו אה?
״קול זה שם מדהים. מזל טוב.״ סופיה אמרה בחיוך. ״תודה סופ.״ קמילה מלמלה אך הייתה לא ממש התרכזה בדבריה, היא בחנה את קול בעיניה אלפי פעמים, ונשארה מהופנטת.
״היה עיכוב בשדה תעופה! איפה הנכד שלי?״ מריה, אמא של קמילה התפרצה לחדר. ״הוא כאן אמא אל דאגה, רוצה להחזיק אותו?״
״איזו מן שאלה?״ היא מיד אחזה אותו בזרועותיה. ״הו ואוו, הוא לגמרי ירש את המראה האיטלקי.״ מריה אמרה מודהמת.
״קוראים לו קול אמא, קול דה רוסו.״ קמילה אמרה בחיוך. ״אני חושבת שכדאי שנלך, נתן לקמילה קצת זמן לנוח.״
סופיה אמרה והנהנתי. היא צודקת. ״סופ! צריכה טרמפ?״ איזבלה שאלה את סופיה. ״בטח... תודה רבה.״ סופיה צחקקה.
התאפקתי שלא לגלגל את עיניי,
השנאה שלי לאיזבלה דה רוסו מתגברת בכל שניה ביום.
״ביי אד, נתראה בערב?״ היא שאלה אותי. ״אני חוזר לפריז האמת, יש לי יותר מדי דברים לטפל בהם.״ היא הביטה בי מעט מאוכזבת.
״א-הא. אז נתראה מחר.״ היא חייכה לעברי והנהנתי. אני הבוס עכשיו, לי זמן לכל הטיסות הללו. אני עושה מעל ומעבר בשביל סופ,
היא עובדת קשה מאוד בצילומים, ביטלתי לה אותם ברגע הראשון שגילינו על המוות של אבא. אך היא התעקשה שאחזיר אותם,
מתוך מחוות כבוד לזכרו של אבא. היא מלאכית קטנה ללא ספק.
