״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני משתוקק שהיא תגיד כן.
אני לא יכול שהיא תגיד לא, אני לא אקבל את זה. לא לאחר כל החודשים הללו שהיא הייתה צמודה אליי מבלי שהיא בכלל הייתה שלי. אני כל כך שמח שזה השתנה.
״למה שתרצה שאעבור לגור איתך?״ היא הביטה בי בבלבול, אני לא חושב שהיא מבינה כמה אני אוהב אותה. ״אמרתי לך אלפי פעמים, אני אוהב אותך. אני לא יכול בלעדייך.״
״אדריאן.״ היא עוצרת לרגע ונושמת עמוק. ״אתה זוכר שאני לא יכולה להביא ילדים, נכון?״ היא אומרת לי כאילו היא פגומה, אך היא לא פגומה. לא בעיניי. ״אני יודע, מאר.״
״אתה מוכן לקחת את הסיכון שלא יהיה לך יורש?״ היא שאלה כלא מאמינה. ״קודם כל, אקח כל סיכון עבורך. דבר שני, אני מאמין בלב שלם שאת תביאי לי יורש.״ היא מנידה ראשה. ״אני לא בטוחה, הכדור פגע בחלק משמעותי.״
״אם מאמינה שתביאי ילדים?״ שאלתי. ״אני לא יודעת. אני מקו-״ מיהרתי לקטוע אותה. ״לא תקווה. זה לא מה ששאלתי, שאלתי אם את מאמינה בעצמך.״ לבסוף היא הנהנה. ״כן.״
״אז את תביאי לי יורש, וגם אלף יורשים אם צריך. גם אם זה יכלול אלפי הפלות טבעיות, אני מאמין בך מאר. הכדור שפגע ברחם שלך הוא סתם עוד מכשול, את יודעת מה אני חושב על מכשולים?״
״לא. רק בבקשה אל תביא לי ציטוט משנות העשרים, אתה כזה זקן.״ היא מלמלה וגרמה לי לצחקק, אפילו את העקיצות מטופשות שלה אני אוהב. ״כישלון הוא חלק מההצלחה. גם אם את תעברי הפלות, בסופו של דבר את תביאי לנו ילדים.״
״לא ידעתי שיש בך צד חנוני, אני אוהבת את זה.״ היא רוכנת ונושקת לשפתיי בעדינות. ״חנוני? אני הפאקינג הבוס של המאפיה הצרפתית, על מה את מדברת?״ צעדים הסיחו את דעתנו מהשיחה שלנו. ״בוקר טוב.״ קמילה מלמלה עם קול בידיה.
״מה לעזאזל עבר כאן על הכיסאות?״ מתאו שואל כשהוא נכנס אחרי קמילה, איזבלה שולחת לעברי מבט נוקב ומצחקקת. ״אדריאן החליט שאין יותר צורך בכיסאות.״
טיאגו נכנס למטבח, לא אומר מילה. לבסוף הוא מרים כיסא אחד מהרצפה ומתיישב. ״כמה מתחשב מצידך טיאגו, ממש כשיש לידך אישה עם תינוק בידיים!״ קמילה נוזפת בטיאגו. כבר לא התרכזתי בשאר השיחה כששמעתי את אחותי הקטנה מדברת בטלפון.
״אין צורך במשהו מפואר, זה סתם דייט.״ היא ממלמלת. עם מי היא מדברת? אני לא אוהב את זה. ״עם מי את מדברת?״ אני ממהר לשאול והיא מסמנת לי שהיא תסביר לי לאחר מכן, לפי הפרצופים של איזבלה וקמילה, הן יודעות על מה מדובר.
אני לא יכול שלא להבין בטיאגו אוחז בכוס זכוכית שלו כל כך חזק עד שהיא עוד פאקינג רגע מתנפצת.
מה לעזאזל עובר על הבחור הזה?
הפנים שלו משדרות כלום ושום דבר, כאילו הוא רובוט מזוין. כוס הזכוכית שהייתה בידו, אכן התנפצה לבסוף. ״יש כאן תינוק טיאגו! פאקינג שיט.״ מתאו ממהר להוציא את קול מהמטבח כאשר סופיה מביטה במה שקרה מבוהלת.
״מה קרה כאן? הכל בסדר?״ היא שואלת בדאגה, ומרימה את הזכוכיות בידיה. ״סופיה תעזבי את זה, אני לא רוצה שתחתכי. עוד מעט רוז׳ל תנקה את זה.״ היא נאנחת. ״בסדר. אבל אני מרגישה רע שהיא תצטרך לנקות את זה.״
״סופיה אני משלם לה ערמות של כסף על מנת שהיא תקנה.״ לבסוף הטלפון שלה שוב מצלצל, היא ממהרת לענות ונעלמת. לאחר פחות מדקה, גם טיאגו יוצא מהמטבח ונראה לא פשוט כועס.
״מה קרה כאן הרגע?״ שאלתי יותר את עצמי בקול רם. ״אין לי מושג. תעזוב את זה, כולם מתוחים כרגע. קול עוד מעט חוגג יום הולדת, הם גילו שיש מאפיה איטלקית מתחרה-״
