״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
שאלתי אותו, אך פחדתי מהתשובה. אני לא רוצה שהלב שלי יתנפץ, לא עוד.
הוא לא עונה על שאלתי, הוא פשוט מביט בי בעיניו הכחולות. אני מבולבלת. ״אדריאן?״ אני מנסה נואשות שהוא יגיב כבר. ״אנחנו יכולים להיות מה שתרצי.״
״מה שארצה?״ חזרתי על דבריו מבולבלת. ״מה שתרצי מאר. השאלה היא, מה את מרגישה?״ נאנחתי. ״אני אף פעם לא הייתי טובה בלנסח את הרגשות שלי, אבל כשאני בלעדייך אני מרגישה כאילו חלק בי חסר. אני חושבת שאני צריכה אותך כמו שאתה צריך אותי.״
החיוך שעל פניו רמז לי שהוא מאוד מרוצה מכל מה שאמרתי. ״את יודעת מה זה אומר, איזבלה?״ הנדתי בראשי. ״שאת שלי עכשיו, כל כולך.״ הבטן שלי מתהפכת, פרפרים מתעופפים, הרגשה שלא הכרתי לפני.
״אם אי פעם אתפוס אותך עם אישה אחרת, אני אשבור לך כל עצם בגוף אדריאן.״ מיהרתי לאיים והוא לא היה נראה מאוים, רק משועשע. ״כבר אמרתי לך כמה אני אוהב שאת מתנהגת כמו בוס?״
״כן?״ חייכתי מרוצה לשמוע את דבריו. ״כמובן.״ הוא נשק לצווארי ואני צחקקתי. ״זה הרכב שלך?״ הוא שואל אותי כשהוא בוחן את אנג׳לו. ״כן.״
״אז הגיע הזמן לצאת לסיבוב.״ זרקתי לו את המפתחות, הוא כמובן תפס אותם והתיישב בכיסא הנהג. כשהחל לנהוג, ידו נחה על הירך שלי, לחצה מעט, זזה מעט, זה גרם לי להשתגע.
״את מיוחדת איזבלה.״ כיווצתי את עיניי בבלבול. ״למה אני מיוחדת?״ הוא הביט בי בעיניו היפות כשעצר את הרכב. ״אף פעם לא האמנתי באהבה, הייתי מאוהב אולי פעם אחת בכל חיי. את הסיבה שאני מאמין באהבה.״
אני לא האמנתי למילים שיצאו לו מהפה, זה גרם לי להשתגע. ״באמת?״ שאלתי כשליבי התמלא. ״באמת.״ הצפירות בהמשך הכביש לא הפסיקו, הרכב שלידנו פתח את החלון וסימן לאדריאן להוריד גם את שלו.
״אתה לא יכול לעצור באמצע הכביש בגלל שאתה מתכוון להשכיב מישהי במושב האחורי! תתקדם או שאקרא למשטרה.״ אדריאן לא אמר מילה, הוא פשוט צחק. צחק את הצחוק המרושע ביותר ששמעתי.
ובכן, הוא צחק את הצחוק הסקסי ביותר ששמעתי. כל דבר בו לוהט, עיניו הכחולות עם שיערו הכהה, גופו השרירי המלא בקעקועים, הגובה שלו, הנוכחות שלו מרשימה מאוד. הוא מדליק אותי כל-כך.
״תקרא למשטרה אם אתה כל-כך אמיץ.״ אדריאן אמר ביובש. ״מי אתה חושב שאתה?״ הבחור מהמכונית ממול אמר כלא מאמין. ״אדריאן לאבין.״ הוא ענה והלוואי שיכולתי לצלם את הפרצוף של הבחור כשהוא שמע את זה. ״אני לא התכוונתי, אני מצטער. באמת.״
״אתה באמת תצטער.״ זה היה כל מה שאדריאן אמר לפני שסגר את החלון והמשיך לנסוע. הבחור הולך להשתין במכנסיים שלו שבועות. ״אתה כזה מניאק. אתה אפילו לא תעשה לו כלום.״
״אני לא אעשה לו כלום כי אני לא אזכור אותו מחר. אבל הוא הולך לזכור אותי לחיים שלי, הוא הולך לחיות בפחד בכל יום שהוא מסומן אצל מאפיונר.״ הוא היה נראה מרוצה מעצמו ולא יכולתי שלא לצחקק.
״גם מניאק וגם זקן.״ מלמלתי לעצמי והוא הביט בי משועשע. ״זה נכון, אני מניאק. אני גם רכושני, פושע, ובן-זונה שלא מגיע לו מישהי כמוך מאר. אך אני גם מספיק רכושני מכדי לא לשחרר אותך לעולם.״
״אני לא רוצה שתשחרר אותי, לעולם.״
אני התכוונתי לזה, לכל מילה שאמרתי. אני לא רוצה לדמיין שוב איך נראים חיים ללא אדריאן, הוא גורם לי להרגיש בחיים.
