״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אסטופידו! אתה דורך על הבלונים!״
אני שומעת צעקות, ולעזאזל. אני אפילו עוד לא קמתי. קול חוגג היום שנה, קמילה ומתאו לגמרי לא רגועים. הוא אפילו לא יזכור דבר כשהוא יגדל.
״לעזאזל השעה פאקינג שמונה בבוקר, אני לא מאמין שככה אני מתעורר.״ אדריאן ממלמל באוזני. ״אני לא מבין, מה הדחף לערוך יום הולדת אם הוא לא יזכור דבר?״ הוא ממשיך לדבר, אני לא מצליחה לפקוח את עיניי.
לעזאזל למה הן כל כך שורפות?
הבטן שלי מתהפכת, לא במובן הטוב. ״תזוז אדריאן!״ אני ממהרת להדוף אותי ממני ולרוץ לשירותים, אני מקיאה את חיי. אני בוודאות נדבקתי בשפעת. הבטן שלי מתכווצת, אני מרגישה נוכחות מאחוריי.
אדריאן אוסף את שיערי לקוקו, ומלטף את גבי בעדינות. לא. אני לא רוצה שהוא יראה אותי כך. ״אדריאן, תלך מכאן.״ אני ממלמלת ושוב מתכווצת כשהבטן שלי כואבת. ״לא. אנחנו הולכים לרופא, עכשיו.״
הוא מדליק את זרם המים. ״תכנסי להתקלח, זה יעשה לך טוב. בסדר?״ אני מהנהנת, לא מסוגלת להגיד מילה. הוא מוריד את חולצתי ואני מונעת ממנו, לאחרונה נוצרה לי צלקת מזעזעת בגלל התפרים.
אם הוא יראה את זה... הוא יחשוב שאני מזעזעת.
״למה את לא נותנת לי להפשיט אותך?״ זה בסדר מוזר מצידי, אך אני לא יכולה להגיד לו את הסיבה. ״אין סיבה, תלך אני אסתדר לבד.״ אני מנסה לגרום לו ללכת אך הוא נועל את הדלת ולא זז.
״את מתביישת ממני? יש חלק בגוף שלך שעוד לא ראיתי ואהבתי?״ נאנחתי. ״אני סתם רוצה להיות לבד.״ הוא מצקצק בלשונו. ״למזלי, אני יודע לקרוא שפת גוף, ואת לגמרי משקרת.״ הוא מחזיק בשוליי חולצתי, מבקש אישור בעיניו להוריד אותה ממני.
״תבטיח לי שאם תוריד אותה לא תחשוב שאני דוחה.״ הרגשתי כל כך חסרת ביטחון כרגע. ״לעולם לא אחשוב שאת דוחה, אני נשבע.״ הוא מחליק את חולצתי, עיניו סורקות את גופי עד לצלקת בבטן.
הוא יורד על ברכיו ומנשק אותה. ״מה לעזאזל אתה עושה אדריאן?״ שאלתי מבולבלת. ״הצלקת שלך היא חלק ממך, ואת יפיפייה. לעולם לא אחשוב שזה דוחה.״
״אני אתן לך את הזמן שלך להתקלח, אחכה לך בחוץ.״ הוא נושק לראשי ויוצא מן החדר.
***
אני מחכה בקופת חולים עם אדריאן. אני לא מבינה למה הוא גרר אותי לכאן, זו סתם שפעת.
״שלום, מי החולה בניכם?״ הרופא שואל. ״אני לא מבינה למה הבאת אותי לכאן, זו סתם שפעת.״ רטנתי. ״זה לא משנה, זה דורש טיפול מאר.״
״אז מה קרה?״ הרופא שואל. ״קמתי בבוקר עם כאבי ראש נוראיים, הקאתי את חיי כמה פעמים ובטני לא הפסיקה להתכווץ.״ הרופא הנהן כשהקליד כמה דברים. ״את פעילה מינית?״ אוי לא, כולם יודעים לאן זה מוביל.
״כן.״ לא הייתי צריכה להביט באדריאן מכדי לדעת שהוא מרוצה מתשובתי. ״עשית בדיקת הריון?״ הלב שלי נפל לתחתונים. אין מצב שאני בהריון. ״לא. אתה חושב שאני בהיריון?״
״לפני שאנחנו קופצים למסקנות, תבואי אחריי. אני אעשה לך אולטרה סאונד, ונראה הכל.״ אנחנו עוקבים אחריו לחדר האולטרסאונד, אני לא יודעת איך להגיב לסיטואציה שנקלעתי אליה.
הוא מורח נוזל קר על בטני, ומיד לאחר מכן הרחם שלי מופיע על המסך. ״אכן יש לך תינוק קטן.״ פערתי את עיניי. ״אוי לא.״ הרופא המשיך למלמל, אני מפחדת. ״הרחם שלך... משהו בו לא תקין.״
לעזאזל. בדיוק מה שלא רציתי לשמוע, לפני שאני מספיקה לשקוע בעצב שלי, אדריאן מלטף את הלחי שלי בעדינות. ״זה בסדר.״ הוא הוגה בשפתיו מבלי באמת לדבר. ״ירו לי בבטן.״ הסברתי. ״זה מסביר את זה.״
״את מוכרחה לעבור הפלה.״ לבסוף הוא אומר ואני מביטה בו בהלם מוחלט. ״למה?״ אני מפחדת שאבכה, זה עד כדי כך מעציב אותי. ״הפציעה טרייה, העובר לא יכול להתקיים ככה. גם אם את תצליחי לסחוב את כל התשעה חודשים הבאים ללא הפלה טבעית, שאלה גם כן, סיכויים נמוכים מאוד. את תגיעי ללידה במצב שזה או שאת מולידה תינוק מת, או שאת תמותי מיד לאחר מכן. את לא תשרדי את זה, וגם כך העובר.״
״בסדר.״ הדמעות אכן יצאו. ״אני אעבור הפלה.״ לא אסתכן במוות שלי. ״תגיעי לכאן בעוד יומיים.״ הוא מושיט לי פתק, אנחנו לבסוף יוצאים מבית מהחולים ומתיישבים במכונית של אדריאן, הבטן שלי הורגת אותי.
״אל תהיי עצובה איזבלה, אני אוהב אותך. ידענו שזה יכל לקרות. יש מצב שזה יקרה גם עוד עשרות פעמים, אבל זה לא יעצור אותנו.״ הוא בהחלט עודד אותי. ״נמשיך לנסות, בעתיד.״ זה כמובן לא היה מתוכנן, אך במצב שלי, אקבל כל הריון שאקבל.
״רואים שאת האישה שלי.״ הוא מלטף את בטני הכואבת. ״איך בדיוק?״ שאלתי. ״את נלחמת, את לא מוותרת.״
״את פשוט נועדת עבורי, נוצרת בשבילי. זה מרגיש לי ככה בכל יום,״
