״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני בדרכי חזרה לאחוזה לאחר ששמתי את איזבלה אצל המטרידן המזדיין, ואני מתוסכל לחלוטין.
אני צריך לחפש קונסיליירי חדש וזה ברח לי מהראש לגמרי, יותר מדי קורה לאחרונה.
אני חושב כרגע רק על בן אדם אחד.
יש לי בן אדם אחד שאני סומך עליו, ניקולאס דייויד. הוא חבר שלי מהילדות והוא כבר שירת במאפיה שלנו בעבר.
אני שומע רטט שמגיע מהטלפון שלי, סופיה מתקשרת. ״היי אד! אתה פנוי היום?״ לא אסרב לאחותי לעולם. ״כן. על מה חשבת?״
״חשבתי שאולי נלך לאכול איפשהו? אני ממש רעבה.״ היא נאנחה. ״אאסוף אותך בעוד שעה.״ אמרתי. ״נתראה אד!״
אין לי שום זמן לבזבז, מיד עברתי להתקשר לניקולאס.
״ניקולאס? זה אדריאן.״ אמרתי כשהשיחה החלה. ״אתה שמור לי באנשי קשר אד. ואל תקרא לי ניקולאס, בשביל חברים זה ניק.״
לא חשבתי לעצמי שהוא עדיין יחשיב אותי כחבר. לא דיברנו שנים, אך הוא הבן אדם הכי נאמן שאני מכיר, וזה מי שאני צריך לידי בתור קונסיליירי.
״תבוא לאחוזה שלי הכי מהר שתוכל.״ ובכך ניתקתי את השיחה. הגעתי לשערי האחוזה ואלפי פפראצי היו שם. אני הוצאתי להם צו הרחקה כבר אלפי פעמים.
כמה אנשי פפראצי יש? זה לא פאקינג שפוי. אני מוצא את עצמי מוציא צווי הרחקה בכל שעתיים.
״היי אחי, לא ראיתי אותך שנים.״ ניקולאי יצא מהמכונית שלי כשחיכיתי לו ליד שערי האחוזה שלי. שלחתי מבט אל עבר השעון שלי, יש לי בדיוק ארבעים דקות לצאת לכיוונה של סופיה.
״אני אגיד לך את זה ישר ולעניין. אין לי זמן לבזבז. כפי שאתה יודע אני הבוס, ואני חושב שאתה מתאים להיות הסגן שלי. תקח שבוע לחשוב על זה ותחזור אליי עם תשובה. מובן?״
הוא הנהן, אך לפי שפת הגוף שלו, הוא מהסס.
בתור ילד סקרן, למדתי לקרוא שפת גוף של בני אדם, אני יכול לזהות כל פאקינג רגש שעובר לכם בגוף דרך מבט אחד שלי.
״להתראות.״ נפרדתי מניקולאס לשלום, נכנסתי אל המכונית שלי בחזרה. הטלפון של איזבלה כאן. יש מצב שהיא תצטרך אותו.
זאת בעיה.
_______________________________________
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
נכנסתי אל תוך בניין ענקי.
אני לא מאמינה שכל זה שייך למטרידן. אני כבר לא אוהבת אותו. תלויים על הקיר כמויות של פוסטרים מפגרים של בנות שבקושי לבושות, זה מזעזע שהוא מנצל בנות שרק באו להגשים את החלום שלהן.
״איפה המז- מנואל נמצא? יש לי ראיון ואני ממהרת בנוסף.״ שאלתי את האישה שיושבת שדלפק, ואני ממש לא אוהבת את היחס שאני מקבלת. אני חייבת לנשום.
איזבלה, את במשימה, תתאפסי על עצמך.
״את לא קוראת לו בשמו, בשבילך זה הבוס.״ היא שייפה את ציפורניה, לא טרחה להביט בי. אני כל כך משתדלת לא לגלגל את עיניי עכשיו.
״קומה שלוש עשרה, החדר הראשון מימין.״ תודה באמת שענית. מיהרתי למעלית, לאחר דקה הגעתי כבר לקומה השלוש עשרה.
״את איזבל אודרי?״ איש בסביבות גיל השלושים פלוס שואל אותי, הנהנתי. כמובן שהשתמשתי בשם בדוי, כולם מכירים את משפחת דה רוסו.
חיטטתי בכיסיי, אני צריכה להקליט אותו דרך הטלפון שלי.
