״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני רטובה מכף רגל ועד ראש. לאחר הפקק שאדריאן יצר, הוא לקח אותי למסעדה. המסעדה הייתה סגורה, גשם מזעזע התחיל.
כמובן שאדריאן נהנה להיות המניאק שהוא, והוא לא מוכן לפתוח את דלתות המכונית בטענה שהוא אוהב גשם. ״אדריאן אני פאקינג רטובה!״ הוא מצחקק כשידיו אוחזות במותניי. ״אל תגידי משפטים כאלו, את הורגת אותי.״
״למה? אתה ממש מוזר.״ אין בי פיסת בד אחת שלא רטובה לחלוטין. ״יש למשפט שלך משמעות כפולה.״ הוא משך בכתפיו ואני הבטתי בו בהלם. ״אנחנו שכבנו רק הבוקר.״ הוא פרץ בצחוק והניד בראשו. ״לעולם לא אוכל לקבל מספיק ממך איזבלה.״
״אני כל-כך שנאתי אותך. איך לעזאזל הפכת למאהב שלי?״ שאלתי את עצמי יותר מאשר אותו. ״אני שנאתי אותך בחזרה, ובכן, אני מאוהב בך מעל הראש עכשיו. ההשפעה שיש לך עליי...״
הוא מלמל כשרכן לנשק אותי, אך הוא רק התגרה בי. ״נו, תנשק אותי.״ דחקתי בו. ״רצית להכנס לרכב לא?״ הוא הזדקף שסוף כל סוף פתח את דלתות המכונית. מיהרתי להכנס פנימה. ״לאן אתה נוהג אדריאן?״
זו הייתה דרך מוכרת, אך זו לא הייתה הדרך לאחוזה. ״את אוהבת ים, לא?״ זיהיתי את החוף האהוב עליי והייתי בהלם מוחלט. ״איך ידעת?״
״אני יודע הכל.״ היה כל מה שאמר והגשם פסק. ״שנרד?״ צמרמורות של קור עוברות בגופי, אני עדיין רטובה בגלל הגשם. ״או שקר לך?״
״יש לי שמיכה מאחורה.״ פתחתי את דלת המכונית ושלפתי את השמיכה, נשכבנו על החול ומשהו בגופי מצא שלווה בלראות את הגלים הסוערים נשברים על החול. ״מה אנחנו עומדים לעשות לאחר מכן?״
״למה את מתכוונת?״ נאנחתי. פחדתי שזה לא יסתדר, מאוד רציתי שזה יעבוד בנינו. ״אתה לא יכול להשאר באיטליה, ואני לא חושבת שאחזור לצרפת בקרוב, או בכלל. הם עדיין מסתובבים שם, חופשיים.״
״את באמת חושבת שהם מסתובבים חופשיים בצרפת? ככה את מכירה אותי? לעולם לא. האכלתי את החתולים באברים הפנימיים של ניקולאס, מנואל מחכה לך בצרפת, קשור תחת שמירה כבדה.״ הייתי המומה. ״למה לא רצחת אותו?״
״מכיוון שלאחר כל מה שהוא עשה לך, חשבתי שמגיע לך לעשות את זה. אבל כן עשיתי משהו אחד.״ אלוהים, אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת. אך אשאל בכל זאת. ״מה? מה עשית אדריאן?״
״הידיים שלו, כבר לא נמצאות במקומן.״ הייתי בהלם מוחלט. ״למה דווקא הידיים?״ שאלתי בסקרנות. ״מכיוון שהידיים המטונפות הללו נגעו בך.״ אני מביטה בו מהופנטת לחלוטין, מאוהבת לחלוטין.
הוא מביט בעיניי, הוא מתקדם עם ראשו באיטיות, ולבסוף, שפתינו נפגשות. ״אני חושב שאני אוהב אותך.״ אני מצחקקת. ״חושב? זה קצת מעליב.״
״לא, אני בטוח שאני אוהב אותך.״ הוא מיד מתאפס ואני לא מאמינה שהוא באמת הודה בכך. ״אני חושבת שגם אני אוהבת אותך.״ לבסוף החזרתי לו.
כל זה מרגיש טוב מדי בשביל להיות אמיתי, אבל לא יותר מדי טוב, זה מציאותי. כמה אירוני זה שהבן אדם שאני הכי שנאתי בעולם, הוא הבן אדם שאני מאוהבת בו מעל הראש עכשיו?
״אולי תגיד לי משהו בצרפתית.״ הצעתי, אני אוהבת לשמוע את אדריאן מדבר בצרפתית, זה כל-כך סקסי. אך אני כנראה לעולם לא אודה בכך בקול. ״משהו בצרפתית?״
הוא חשב לרגע. ״ג׳ה וו קו טו סוואה מה פאם.״ כל מילה שיצאה מפיו נשמעה כמו מנגינה לאוזניי. ״מה אמרת?״ שאלתי כלא היה לי אפילו רמז קלוש. ״שאני אוהב אותך.״
״שקרן. אני הייתי בפריז חודשים, אני יודעת טוב מאוד שאוהב אותך זה ז׳ו טאם, זה די נפוץ.״ גלגלתי את עיניי, למה הוא שיקר מלכתחילה? ״את רוצה לשמוע את הפירוש האמיתי?״
