״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
לאחר שג׳ולי המתישה הזאת הלכה, מיהרתי לצאת מהבית מכדי לפגוש את ניקולאס.
הפגישה בנינו נדחתה יותר מדי פעמים, היו דברים בדרך. אבל זה הוחלט, ניקולאס הוא הקונסיליירי החדש שלי. אין לי המון אופציות, בכנות. אני לא אדם חברותי.
אך ברגע הראשון שהוא יפשל, הוא עף מהמעמד הזה. הוא יחזור להיות חייל ולא שום דבר מעבר. יש לו המון מזל שהוא היה חבר טוב שלי בילדות.
הדלת של חדרי נפתחת, איזבלה עומדת שם עם אחותי הקטנה בבגד ים. ״אד... אפשר את המפתחות למכונית?״ סופיה מבקשת ממני. עיניי עוברות על איזבלה, הבחורה הכי מושכת שראיתי בחיי. אין לי למה להכחיש את העובדה הזאת.
היא כזאת בלתי נסבלת, אך הביקיני הזה יושב עליה כל כך טוב. לא. היא נואשת לתשומת לב, אני מוכרח להתאפס. זה בדיוק מה שהיא רוצה, שאאבד את העשתונות שלי.
היא רוצה לשחק משחק מלוכלך? אני פאקינג אלמד אותה איך משחקים.
״תקחו, מפתחות מונחות על השידה שלי.״ איזבלה הייתה הראשונה להכנס אל תוך החדר, היא משכה את המפתחות אליה, ומנעתי ממנה לצאת. ״למה אתה תמיד עושה את זה אדריאן?״ עיניה הירוקות שרפו אותי במבטה. ״עושה מה?״
שאלתי בתמימות. תמימות שלא קיימת בי. ״עושה בי? משחק את המשחק שאת התחלת?״ היא גלגלה את עיניה. ״תתבגר כבר.״ היא נחרה בזלזול. ״איזבלה, את באה?״ סופיה שאלה בדאגה. ״כן! אחיך האידיוט עיכב אותי.״
רגע לפני שהיא יצאה מחדרי, היא שלחה לעברי עוד מבט נוקב. ״התחלת מלחמה עכשיו, אדריאן.״ לא יכולתי לשלוט על החיוך הממזרי שעיטר את פי. ״אני מחכה לכך בקוצר רוח, נסיכה.״
״אה, אתן לא חשבתן שאתן באמת הולכות לבד נכון?״ עצרתי את סופיה ואיזבלה רגע לפני שיצאנו. ״אנחנו יכולות להסתדר לבד אד.״ סופיה מיהרה להגיד. ״סופ, המקום היחידי שאת יכולה להסתדר בו לבד זו הבריכה הביתית, לכל מקום אחר אני מתלווה.״
״תשחררי את זה סופ, כל דבר עדיף מאשר שהוא יבוא איתנו לים.״ איזבלה שינתה מיד כיוון אל הבריכה הביתית.
הן עשו את ההחלטה הנכונה,
כמו שצריך.
***
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
לאחר כמה שעות ששהיתי בבריכה הביתית שלהם עם סופיה, אני גאה להגיד שתפסתי מעט צבע, הייתי חייבת את זה.
כשנכנסנו בחזרה אל תוך האחוזה, אדריאן התיישב שם יחד עם איש שלא זיהיתי. ״ניקו?״ סופיה שאלה, זה גורם לי לתהות מי זה. ״סופ! וואו את גדלת.״
אני מנצלת את הזמן הזה שהם מדברים בניהם, עולה לחדר שהעניקו לי, מלבישה עליי שמלת חוף יפה, וכשעמדתי לצאת המבטים של כולם נדבקו אליי. ״ולאן את הולכת נסיכה?״ אדריאן מיהר לעצור אותי.
״תעזוב אותי אידיוט, אני הולכת לעשות סידורים אישיים. שמעת על המילה הזאת? אישי? כי אתה אוהב לדחוף את האף שלך לכל מקום.״ אמרתי ברעל, אני מתעבת אותו. ״היי, את לא מוכרת לי. כנראה שלא הכרנו.״
הבחור שבאמת לא הכרתי פנה אליי. ״כן, אני איזבלה נעים להכיר.״ חייכתי אליו. ״אני ניקולאס, את יכולה לקרוא לי ניקו.״ אדריאן החליף עם ניקו כמה מילים ומיהרתי לעוף משם.
נכנסתי אל תוך אחת ממכוניות היוקרה של אדריאן, ונסעתי אל המיקום האהוב עליי, המקום שלי, הים.
המקום הכי טוב שיש לשיחות עמוקות, או פשוט סתם להרגע. החוף היה ריק, בדיוק כמו שאני אוהבת. ללא אנשים עם ילדים קטנים שצורחים ומעיפים עלייך חול, ללא זוגות שמתמזמזים על החוף.
לשמוע את רעש הגלים שנשברים על החוף, זה מרגיע את הנפש שלי. זה מרגיע את כל הלחץ שמוטל עליי, זה משכיח ממני כל צרה.
שום דבר בעולם לא יכול להשתוות להרגשה של הים, כשאני מתחת למים, והכל נהיה שקט לחלוטין לרגע. אני לא שומעת דבר מבעד לצליל של החול שנסחף מתחת לרגליי.
