My fight {2}

קר-פרק 32

אני נכנסת אל תוך האחוזה של המאפיה הצרפתית,
חלק בי כבר משתוקק לראות את עיניו הכחולות
של אדריאן.

כולם נסערים, יש באוויר מתח. ״הגעתם.״ סופיה פתחה לנו את הדלת בחיוך, חיוך מזויף לחלוטין. היא נראתה שבורה. ״זה המוות שלי לראות אותך ככה סופיה.״ קמילה מיהרה להגיד כשחיבקה אותה חיבוק מנחם.

״איזבלה, תלכי לאדריאן, הוא זקוק לך.״ הופתעתי כשסופיה אמרה את זה. ״איך את יודעת?״ הייתי מוכרחה לוודא שהוא לא נסער. ״הוא אחי, אני שמה לב איך הוא מביט בך. אני שמחה שאת הנבחרת שלו.״

״תודה סופיה, אלך לחפש אותו.״ חקרתי את האחוזה, מחפשת אותו בעיניי. אני משתנקת בבהלה כשזוג ידיי מצמידות אותי אל הקיר. ״מאר.״ חום גופו המוכר הרגיע אותי. ״אתה בסדר אדריאן?״

שאלתי כשליטפתי את שיערו. ״לעזאזל. איבדתי את אמא שלי מאר... את אמא שלי!״ הוא מנפץ את הכוס שהייתה בידו עוד מלפני רגע, הוא בהחלט נסער. ״אני כאן, אני מקשיבה.״ אני מנסה להרגיע אותו.

״אני לא מאמין שהיא לא כאן יותר. האמנתי לה, האמנתי לה כשהיא הבטיחה לי שהיא תצא מזה. היא הבטיחה לי שהיא תצא מזה.״ אני שומעת את הכאב שלו בקולו. ״אני מבינה אותך אדריאן.״

״מאר, אני כל כך שמח שאת כאן. אין לך מושג כמה את משפרת לי את מצב הרוח. אני אוהב אותך, אני באמת פאקינג אוהב אותך.״ חיוך מטופש עולה על פניי. ״גם אני אוהבת אותך, פחדתי שתהיה קר אליי.״

״איך אוכל להיות קר אלייך? את החולשה שלי.״ הוא רוכן את פניי, אני מנסה לזרז את זה, משתוקקת לרסק את שפתיי על שפתיו, הוא תמיד רוכן חזרה אחורה ואני מביטה בו מבולבלת. ״לאן את ממהרת מאר?״

״אני לא ממהרת, לא רוצה לנשק אותי? לא צריך.״ גלגלתי את עיניי. אני איטלקיה, מזג הזעם שלי ממהר לעלות בזריזות. כמובן שאתרגז. אך ידו מושכת אותי בחזרה אליו, מונעת ממני לקחת עוד צעד.

״את משהו, לא לימדו אותך סבלנות?״ הוא נשמע משועשע. ״לא, אתה מעצבן.״ ידיו ממשיכות להחליק על גופי. ״עכשיו לא אנשק אותך.״

״אל תסתכל עליי ככה, אני לא קונה את המשחק שלך. אני יודעת שאתה רוצה לנשק אותי.״ אמרתי מרוצה מהעובדה שאני צודקת. הוא רוכן אל אוזני. ״יש לי כל-כך הרבה דרכים יעילות להשתיק את הפה החצוף שלך.״

צמרמורות עוברות בגופי, אני מביטה בו בתאווה. ״אבל בינתיים, נלך עם נשיקה.״ אלוהים אני אהרוג אותו! אך מלפני שאני מספיקה להתרגז, הוא מנשק אותי.

אני כל-כך מאוהבת שזה מבחיל.