״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ובכן, זה נכון שסופיה שכנע אותי לטוס לאיטליה, אך לא לגמרי התנגדתי מכיוון שזה אומר שאזכה לראות את איזבלה.
חלק בי משתוקק לראותה. אני משתגע בכל רגע שאני לא לידה, אני צריך אותה בחיי. אני זקוק לה. אלחם עליה אם אצטרך, אני לא יכול בלעדיה.
״אדריאן... אני כל-כך דואגת לאיזבלה.״ סופיה נאנחת ומביטה בי בעיניים דואגות. ״היא לוחמת. היא תהיה בסדר, תסמכי עליה.״ כבר ראיתי את האחוזה שלהם בעיניי. ״אני מקווה.״ סופיה מלמלה כשנכנסנו.
״סופיה!״ מיד שמעתי את קולה הנרגש של קמילה שמחצה את אחותי בחיבוק אוהב, אך אני לא ראיתי לראות אף אחד חוץ ממאר. ״איפה איזבלה?״ אני ממהר לשאול את מתאו. ״בחדר שלה, אבל היא לא במצב רוח.״
״מה זה אמור להביע?״ חקרתי את מילותיו. ״היא כנראה לא תהיה במצב רוח לדבר איתך, היא לא ממש מדברת עם אף אחד. אם היא מעיפה אותך, פשוט תניח לה.״ נאנחתי כשקיוויתי שהיא לא תעיף אותי, אני מחכה לראות אותה.
עליתי בגרם המדרגות, נכנסתי לאגף שלה ונשמתי עמוק. פאק. אני חייב לראות אותה כבר. כשפתחתי את דלת החדר שלה, היא נראתה חסרת מצב, כאילו שאבו ממנה את החיים. זה הרתיח אותי לראות אותה ככה.
״תלך מכאן אדריאן.״ קולה היה חלוש, אך לא הלכתי. ״לא. לא עד שלפחות תדברי איתי קצת.״ התיישבתי ליד מיטתה. ״על מה לעזאזל אתה רוצה לדבר? על כך שאני חצי עקרה? או על הכאבי בטן שלי?״
״חצי עקרה?״ שאלתי מבולבל מאוד. היא מחליקה את חולצתה ממנה, הו פאק. אני חייב להתאפס. ״אתה רואה את זה?״ היא מצביעה על התפרים שנראים מאוד כואבים בבטן שלה. ״אני רואה.״
״הכדור המזורגג של ניקולאס פגע לי בחלק הרחם, יהיו לי המון קשיים להכנס להריונות.״ קולה נשבר באמצע. אני יכולתי לראות את הכאב בעיניה. ״מאר, מההיכרות שלי איתך אני יודע שאת לא אחת שמוותרת מהר, אני בטוח שאת תביאי ילדים, למרות שזה יהיה מעט מאתגר.״
היא מסיטה את מבטה ממני. ״מה יש? תדברי איתי.״ הפצרתי בה לדבר איתי. ״אתה פגעת בי. אתה גרמת לי להרגיש רגשות שבחיים לא הרגשתי לפני, אתה גרמת לי להרגיש בחיים אדריאן. עכשיו ההרגשה הזאת נעלמה, אני מרגישה כמו פאקינג גופה מהלכת.״
״אני כל-כך פאקינג מצטער.״ אני מלטף את הלחי שלה, עיניה לא יורדות מעיניי. ״אני מקווה שאת תסלחי לי גם על זה, כי אני באמת לא מסוגל להתאפק יותר.״ שפתיי רפרפו על שפתיה. ״מה אתה מתכוון לעשות אדריאן?״
״להחזיר אותך לחיים.״ לחשתי לפני שהטחתי את שפתיי בשפתיה, הנשיקה הרגישה נכונה. שפתיה היו מתוקות ורכות, כל כך חיכיתי לעשות את זה. היא מתנתקת ממני חסרת אוויר. ״בשביל מה נישקת אותי?״
״אני צריך אותך בחיי איזבלה, מה את לא מבינה?״ היא נראתה מופתעת. ״אתה צריך אותי?״ לרגע זה היה נראה כאילו היא לא גופה מהלכת יותר, כמו שאמרה. ״כן, אלף פעמים כן.״
כשחיוך נמתח על שפתיה, הייתי בטוח שאני הוזה. ״את מחייכת-״ לא הספקתי להגיד את המשפט כי היא נשקה לשפתיי. אני לא מאמין, איזבלה מנשקת אותי. היא לא הודפת אותי יותר.
״תנעל את הדלת.״ היא לוחשת ואני נשבע שזה הרגיש שהלב שלי החסיר פעימה, אני מרגיש כמו ילד בן 16 שלעולם לא נגע בבחורה. ״לנעול את הדלת?״ חזרתי על מילותיה מופתע. ״אל תשחק את עצמך תמים חתיכת זקן.״
נעלתי את הדלת שהשעשוע לא ירד מפניי, היא חזרה אליי. ״אני אראה לך כמה תמים אני.״ נשכבתי לידה ומשכתי אותה אליי. ״תהיה עדין! יש לי תפרים שיכולים להפתח בכל רגע.״
״אני אהיה עדין, אני מבטיח.״ היא נושקת לשפתיי בחוסר סבלנות מוחלט, ידיה מחליקות מתחת לחולצתי ותוך רגע כמעט שום פיסת בד לא נותרה אליי. ״השפתיים שלך ממכרות.״ אני לוחש לאוזנה.
היא מיד ממהרת להוריד ממני גם את מכנסיי ואני לא יכול שלא לצחקק. ״לא לימדו אותך את המושג סבלנות, מאר?״ היא גלגלה את עיניה. ״אחכה עוד הרבה?״
