״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ביפ. ביפ. ביפ.
זה כל מה שאני שומע בשעתיים האחרונות, צפצופים של מכונות. איזבלה בניתוח, אני איבדתי כל שפיות שנשארה לי. אני לא יכול לוותר עליה, אני איבדתי יותר מדי בחיי.
אימי הדרדרה לסמים, אבי נרצח באכזריות לאחר שנעדר ימים שלמים, אני לא יכול לאבד גם את איזבלה. זה כבר לא הוגן כלפיי, כמה אדם יכול לאבד בחייו?
הרופא יוצא מחדר הניתוח, כולנו ישר מרימים את המבטים שלנו לעברו. ״היא לא במצב טוב. היא הייתה מחוסרת הכרה המון זמן, בקושי אכלה או שתתה משהו בכל הארבעה ימים האחרונים.״
״לעזאזל! אני פאקינג אגרום להם לשלם!״ מתאו איבד את זה אפילו יותר ממני, אך אני שמח לראות שאני לא היחידי שמשתגע. הרופא מביט במתאו בבהלה. ״היא תחיה? אם היא לא תצא מבית החולים הזה אני אחורר כל חלק בגופך.״
טיאגו ממהר לאיים גם. ״היי, אנחנו עושים כל מה שביכולתנו. היא לוחמת אמיתית, היא נלחמת על מקומה אך אני לא יכול להבין דבר ממנה. הרגשות שלה קפואים לחלוטין, היא לא מפגינה דבר.״
״מה לעזאזל זה אומר?״ אני חסר סבלנות לחלוטין, סופיה לידי מנסה להרגיע אותי. לא מגיע לה אח כמוני, אני מפלצת. היא מלאכית. ״היא לא מחייכת, כועסת, נגעלת, שמחה, שום דבר. שום רגש.״
״היא מצליחה לדבר?״ סופיה שואלת. ״היא מדברת כרגל, אך כרגע היא לא מדברת עם אף אחד. היא עדיין משתקמת.״ הרגשות שלה קפואים, זה פסיכי. ״אין לזה טיפול?״ אני ממהר לשאול.
״לא. רק איזבלה יכולה להוציא את עצמה מזה, אך זה יכול לקחת גם שנים על גבי שנים, יש כאלו שלא יצאו מזה לעולם.״ המילים שלו לא מעוררות בי אופטימיות.
זה גורם לי לתהות, מה אם איזבלה היא כבר לא אותה איזבלה שהכרתי לפני החטיפה?
