״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הטלפון שלי מצלצל, השם של קמילה נמצא על הצג. מה קרה?
״קמיל? הכל בסדר?״ אני שואלת אותה בחושדניות, השעה כבר אחד בלילה, אך אני לא מצליחה להרדם. ״הוא אמר את המילה הראשונה שלו!״ אני ממהרת להרחיק את הטלפון מאוזני מכיוון שהיא צרחה את זה.
״קמיל... אחד בלילה, על מה לעזאזל את מדברת?״ שאלתי מבולבלת. ״קול! הבן שלי! אמר את המילה הראשונה שלו.״ מיד הופתעתי. ״קול אמר את המילה הראשונה שלו?!״ חזרתי אחריה, מאוכזבת שפספסתי את זה.
״כן! את צריכה לראות אותו ואת מתאו, הם דבוקים אחד לשני כמו דבק, בחיים לא ראיתי את מתאו ככה.״ חיוך גדול נמתח על פניי, אחי הגדול בתור אבא, זה מוזר לי. ״תקווי שהוא לא יהיה שחצן כמו מתאו.״
״אל תדאגי בלה, הוא לא רק דה רוסו. הוא גם ולנסי.״ צחקקתי. ״בהחלט שילוב מסוכן.״ שמעתי צעקות ברקע בשיחה. ״סטלה! פאק! הוא פלט עליי.״
״כפי שאת שומעת, יש צרות בגן עדן. אני אתקשר אלייך מחר בלה.״ היא מנתקת ואני לא מפסיקה לצחוק. אני לא מאמינה שאני מפספסת את כל הרגעים הללו, זה בהחלט מבאס.
אני יורדת במדרגות, וכמובן שסופ כבר ישנה. אני שומעת דלת נפתחת ואני מריחה ריח חזק של אלכוהול. אדריאן. ״נסיכה, למה את ערה?״
״כי מתחשק לי. למה לעזאזל אתה שיכור?״ הוא מיד מצחקק. ״זה ששתיתי לא אומר שאני שיכור. אני ממש לא שיכור.״ הוא באמת לא נשמע שיכור, הוא פיקח.
הוא מסתובב לאחור, ואני שמה לב שכל הגב שלו מלא בדם. מה לעזאזל קרה? ״אתה מלא בדם! אלוהים. למה?״ מיד שאלתי אלפי שאלות. ״תתעסקי בעניינים שלך, מה אמרנו על נסיכות?״
״לפחות אני לא זקנה.״ עקצתי. שרירי הבטן שלו קרצו לי בהחלט. ״אני בן 26 איזבלה, זה לא מבוגר. לא למדת מתמטיקה?״ העקיצות שלו הן המוות עבורי.
הגב שלו במצב מזעזע. ״תתן לי לפחות לחטא לך את הפצעים, אם זה יזדהם אתה תהיה בחתיכת בעיה.״ אין לי מושג למה הצעתי לו עזרה. ״אני אסתדר לבד.״
גלגלתי את עיניי והתעלמתי מדבריו כשמשכתי אליי את הקופסה עם כל הדברים הרפואיים. ״את הצעת את זה, שלא תחשבי שאני חייב לך משהו לאחר מכן.״ הוא מתיש אותי, מכל פאקינג בחינה אפשרית.
״אתה יודע, מישהו פעם אמר לי לא להיות כפוית טובה כשמישהו מציע לך עזרה, מזכיר לך משהו?״ אני משתמשת במילים שלו נגדו. ״אני לא כפוי טובה, אני לא אוהב אותך ואני לא מעוניין בקרבה שלך.״
גלגלתי את עיניי. ״ממש שברת לי את הלב.״ התעלמתי משאר העקיצות שלו, אני לוקחת את חומר החיטוי ושופכת מעט אל תוך כדור של צמר גפן. אני מחליקה את הצמר גפן על הפצעים שלו בעדינות.
״פאק. אדריאן. איך הגעת למצב הזה? הם נורא עמוקים.״ מבלי שאני שמה לב אני כולאת את שפתי התחתונה בין שיניי בחוזקה. ״איזבלה.״ הוא נוהם. ״אני רואה את ההשתקפות שלך דרך המראה.״
תשוקה מינית. משהו שאני בחיים לא אוכל לשלוט עליו, ואני חולת שליטה. מעט דם מתחיל לזלוג מהשפה התחתונה שלי, אך אני מתעלמת מכך וממשיכה לטפל בפצעים של אדריאן.
״מתי הספקת לפצוע את עצמך?״ הוא מסתובב אליי לאחר שסיימתי לחטא את פצעיו. ״זה לא באמת משנה, אתה יכול ללכת עכשיו.״ הוא מניד בראשו בשעשוע. ״את טיפלת בי, עכשיו תורי לטפל בך.״
הגוף שלי מתרגש ממילותיו, אבל לא, אין שום סיכוי שבעולם. ״באיזה מובן אתה מתכוון?״ שאלתי בחשד. ״באיזה מובן שתרצי.״ ושוב, גופי מתלהב.
ובכן, אולי זה לא יזיק? רק פעם אחת. להרגיש, לנסות.
״אל תסתכלי עליי ככה איזבלה, את פאקינג מחרפנת אותי.״ חיוך נמתח על פניי. ״אתה רוצה לטפל בי, אז תטפל בי. למה אתה מחכה?״ עיניו מתמלאות בתאווה.
הוא לא מהסס לרגע מרים אותי בידיו, מתקדם לחדר שלו, וזורק אותי על מיטתו. ״אולי אני זקן בעינייך, אך הביצועים שלי הולכים להראות לך עולם אחר לחלוטין.״
