״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
לאחר שלושה ימים במקום הארור הזה, שלושה ימים של סבל טהור, אני חושבת שמצאתי דרך לברוח.
כדי לא להרצח בדרך, אני הייתי חייבת להסכים להצעת נישואין המטומטמת של מנואל. אני לעולם לא אתחתן עם הדפוק הזה, על גופתי המתה.
כבר שלושה ימים שאני לא ראיתי את אדריאן, לא שמעתי אותו, לא הרחתי את הריח הנעים והרענן שלו. אך אני לא מאמינה שהוא שיחק בי ככה.
אך ננעלתי. הרגשות שלי כבר לא מורגשים בכלל. אני לא מצליחה לבכות, גם אם אחתוך את עצמי כל-כך עמוק, אני לא מרגישה דבר מבפנים.
אני לא יודעת אפילו איך לתאר את זה, אני חסומה מלהרגיש כל דבר. אני לא מצליחה לצחוק, לחייך, לכעוס, לבכות. אני פשוט אדישה. אני הופכת לאחי הגדול, עם כל אהבתי אליו, מעולם לא רציתי להיות גוש קרח.
אני מניחה שחלק ממני נרצח בחטיפה הזו, ואני לא מצליחה להחיות אותו, והכל בגלל פאקינג אדריאן.
לעזאזל אני אפילו לא מצליחה לשנוא אותו, איך הגעתי למצב הזה? אני שנאתי אותו מבלי להתאמץ, אך משהו השתנה. אני מותשת מלהעמיד פנים שאני כן.
אני שומעת צעדים, התוכנית שלי מתחילה. ״אשתי העתידית, אני מוכרח לדאוג לך. האם תרצי משהו לאכול?״ הוא הגעיל אותי, כל כך. ״לא.״ השבתי ביובש למרות שהבטן שלי נדבקה.
הוא לא התעקש, יצא וסגר אחריו את הדלת. אחרי שהסכמתי להצעת נישואין המוזרה של מת׳יו או מוריס, אני לא יודעת איך קוראים לו. הם העבירו אותי מהמחסן הדוחה שהייתי בו, אל חדר נקי.
אני חושבת שמכאן אוכל לברוח. אני פותחת את החלון הגבוה, שאין מצב שאוכל לקפוץ ממנו. אך צעדים חזקים גורמים לי לחזור מיד לשבת. ״תעופי אל המחסן, עכשיו.״ אני שומעת יריות, אלוהים.
אני חושבת שהאחים שלי הגיעו. לפני שאני מספיקה לקחת עוד צעד, אני שומעת עוד יריות. אדריאן, מתאו, וטיאגו מתפרצים אל תוך החדר.
ניקולאס מצמיד את האקדח שלו לרקה שלי, ואני מבועתת בפנים, אבל מבחוץ אני לא יכולה להפגין שום רגש. פאק. אם ככה אמות, כנראה שזה הגורל שלי.
אך זו הסיבה הכי מעפנה למות. בבקשה שלא אמות.
״עוד צעד מזדיין אחד! והיא פאקינג מתה. אל תנסו אותי.״ הוא שואג לכיוונם, ואדריאן מסתכל עליו במבט זועם. לפני שעוד דבר קורה, האחים שלי פועלים במהירות מטורפת. טיאגו מושך אותי מרגלי, גורם לי להתכופף מתחת לאקדח של ניקולאס בזמן שמתאו יורה ברגלו.
ניקולאס ממהר לירות, אך הכדור שלו עובר סנטימטר מעל ראשי. ״כל זה עבור זונה איטלקייה.״ ניקולאס אומר, אני לא מפגינה רגש, אני רוצה לצרוח עליו, להגיד לו שאם עוד פעם אחת הוא יקרא לי זונה איטלקיה אני אחנוק אותו. אך אני חנוקה, לא מוציאה מילה.
״כשאני אסיים איתך, אתה תנשק לה את הרגליים.״ אדריאן חשק מבין שיניו בקול מאיים. ״בטח, אבל לא לפני שאעשה את זה.״ ניקולאס צחקק, את הצחוק המרושע ביותר ששמעתי מחיי.
לא הבנתי דבר ממה שקורה, עד שכאב חד התפשט בי בחוזקה. ״איזבלה!״ מתאו מיד רץ אליי בדאגה. החולצה שלי מלאה בדמי, ירו לי... ירו לי בבטן.
למה הכל מתחיל להיות שחור, אני כבר שומעת הכל במעומעם.
