״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״אני מסכימה.״
אמרתי לאחר שחשבתי על כך כל היום. ״את מסכימה?״ אדריאן חזר על דבריי מבולבל. ״אני מסכימה לעבור לגור איתך.״ במקום תגובה מרגשת, הוא מושך אותי לזרועותיו. ״זה בגלל שאת לא יכולה בלעדיי.״
״את מאמינה שיש מאפיה איטלקית מתחרה? מה לעזאזל הסיפור שם?״ הנדתי בראשי כלא יודעת. ״אין לי מושג, זה באמת מוזר. אין לנו שום פרטים עליהם.״ לבסוף אני משתחררת מאחיזתו, אני מוכרחה לבדוק מה קורה עם סופיה. ״היי, לאן את הולכת?״
״לסופיה, אני רוצה לראות מה בסוף קורה עם הדייט שלה עם אמיל.״ אוי לא. שכחתי שאדריאן הוא אחיה הגדול לרגע. ״אמיל?! מי זה לעזאזל.״ הוא יותר דרש לדעת מאשר שאל, מיהרתי לנסות לברוח. ״נדבר על זה אחר כך אדריאן!״
לפני שהוא מספיק לעצור אותי, אני בורחת למטה. כשאני רואה את סופיה וקמילה בעיניי, אני ממהרת להצטרף. ״מה היה הסיפור עם אמיל?״ שאלתי. ״הוא רצה לקבוע איתי דייט, אמרתי לו שאני לא רוצה משהו מפואר.״
״מה לעזאזל היה הקטע עם טיאגו? את ראית אותו?״ קמילה שואלת, זה בהחלט היה קטע מוזר. ״הקטע שהוא ניפץ את הכוס זכוכית? ראיתי.״ סופיה נאנחה. ״מה קורה שם?״ קמילה מיהרה לחקור אך לא חששתי, אני לא רואה את טיאגו עם אישה בעשור הקרוב.
או בכלל.
״לא קורה דבר. לעולם לא אוכל להתמודד עם דה רוסו.״ סופיה ממהרת להדוף את דבריה של קמילה. ״אנחנו אמורות להעלב? שתינו דה רוסו.״ סופיה מיד מנידה בראשה. ״לא! התכוונתי לכך שאני לא אוכל להתמודד עם כל האדישות הזאת שלו.״
״קמיל, כשדיברת על המאפיה המתחרה, יש כבר איזה מידע עליהם?״ היא מושכת בכתפיה. ״ממה שהבנתי, זו מאפיה שמורכבת ממשפחת דה אנג׳ליס.״ צחקקתי. ״זה חייב להיות סוג של בדיחה.״
״יש מצב. הם לא גרים ברומא, הם נמצאים במילאנו. שזה כבר טוב לנו, אני לא יודעת מה השמות שלהם, אז את זה את תצטרכי לברר עם מתאו.״ קמילה סיפרה את כל מה שהיא ידעה. ״בקרוב לקול יש יום הולדת לא?״
שאלתי וקמילה מיהרה להתרגש. ״כן! התינוק שלי חוגג שנה.״ אני לא מאמינה בעצמי שקול כבר בן שנה. ״על מה אתן מדברות?״ מתאו מגיע ושואל. ״על המאפיה של מילאנו.״
״מה את רוצה לדעת?״ הוא משיב. ״מי הם? מה הם?״ ״הם משפחת דה אנג׳ליס, גרים במילאנו. לקאפו קוראים ברונו, הוא נשוי לאישה בשם ונסה.״ אני ממשיכה לחקור. ״אין להם ילדים? סגן בוס?״
״אין להם ילדים, יש לונסה בעיה רפואית עם הרחם. מהתחקיר שעשינו הבנו שהם כן מנסים להביא ילדים, ויש להם קונסיליירי בשם אלכסנדר.״ אני מעכלת את כל המידע שקיבלתי. ״בכל מקרה, נעשה הכל על מנת להפיל אותם.״
״מתאו... אתה זוכר מה יש מחר?״ קמילה שואלת את מתאו בחשד. ״כן. יום ההולדת של קול. תפסיקי לבחון אותי כל הזמן.״ קמילה מחייכת חיוך מרוצה. ״אני עוברת לגור כאן.״ זרקתי את הפצצה לאוויר.
אני לא יודעת לבשר חדשות כמו שצריך, זו הדרך היחידה שבה אני יודעת לספר דברים. ״לא! לעזאזל. עכשיו אני תקועה עם שלושה בנים לבדי.״ קמילה מיד אמרה. ״לא יקרה. אדריאן יכול לעבור לאיטליה.״ מתאו התנגד.
״מאפיה שלמה נמצאת תחתיי, אני לא יכול פשוט לעבור לאיטליה.״ אדריאן הסביר. ״מתאו, גם אני עברתי לאיטליה עבורך. תתן לה להיות מאושרת.״ קמילה מנסה לרכך את מתאו. ״את לא עברת מותק, חטפתי אותך.״
אני לגמרי שכחתי מהחלק של החטיפה, מהרגע הראשון שקמילה נכנסה אל תוך האחוזה, אני ידעתי שהיא לא תצא ממנה. מתאו תמיד אהב בנות שלא מפחדות לעמוד על שלהן, אני לא מופתעת שהיא שבתה את ליבו.
״שיהיה. תראה איפה אני היום.״ קמילה מושכת בכתפיה. ״תראי, אני לא אמנע ממך לעשות מה שעושה לך טוב.״ התגובה של טיאגו מפתיעה אותי לטובה. ״אתה אתה תפגע באחותי-״ מתאו מיד מתחיל לאיים.
״כבר ניהלת איתי שיחת איומים אלפי פעמים מתאו, אתה לא תפחיד אותי. אתה יודע למה? כי אני לעולם לא אפגע באיזבלה.״ אדריאן לא פחד לענות לאחים שלי, לעומת כל גבר אחר ששקשק לפחד מהם, וזה הדליק אותי.
״אתם חייבים להפסיק לאיים על הבן זוג שלי.״ לאחר שאמרתי את זה חיוך מטופש נמתח על שפתיי.
