״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
כאב ראש מטורף.
אני מרגישה כאילו מישהו חבט בי בחוזקה, אני קמה מהמיטה לאט, ובזהירות. השעה נושקת לארבע לפנות בוקר, למה לעזאזל קמתי?
אני יורדת במדרגות, הגרון שלי שורף. נואש לטיפת מים. הריח הגברי שאני כבר מזהה מגיע לאפי, אני רואה את הגב הרחב והשרירי שלו חשוף.
אני כל כך עייפה... למה אני צריכה לסבול אותו עכשיו? אני מסתובבת בחזרה אל המדרגות, הגרון שלי ישרוד ללא מים. אני לא אשרוד את העקיצות של אדריאן.
״איזבלה.״ פאק. הוא מיד מתקרב אליי לא נותן לי לענות לו אפילו. ״אני הבנתי שהמאפיה הרוסית חמה עלייך, את מוכרחה להיות זהירה יותר. הם נואשים להשיג אותך, ואני מוכרח להגן עלייך. אל תחפשי צרות, לפחות לא בתקופה כשאת כאן.״
המאפיה הרוסית? מה לעזאזל? אני מנסה לעכל את כל המידע שנשפך עליי. ״על מה אתה מדבר? יש לי קמפיין מחר בכלל.״ מלמלתי בעייפות. ״מהיום את צמודה לטימות׳י, הוא יהיה שומר הראש שלך.״
״אדריאן... אתה לא יכול להיות רציני כרגע. אני ממש לא מעוניינת ששומר ראש שאני לא מכירה יהיה סביבי כל היום כמו מסטיק שנדבק לנעל.״ אני כל כך עייפה, אפילו ואין בי את הכוחות להתווכח.
הוא אוחז במותניי ומושך אותי אליו. ״הבטחתי לאחים שלך שאת מוגנת כאן איזבלה, גם אם אצטרך לנעול אותך בחדר שלי בשביל שתהיי מוגנת, אעשה זאת.״ מה הוא מנסה לרמוז? ״אתה לא תנעל אותי בשום חדר, אני לא הרכוש שלך.״
״מתי תביני שנסיכות לא נועדו בשביל להלחם איזבלה?״ גלגלתי את עיניי. ״מתי שתבין שאני לא נסיכה?״ זיק של שעשוע ניצת בו. ״לא אבין זאת.״
הוא היה נראה מעוצבן. יש לאדריאן בעיות רציניות בלשלוט על הכעס שלו, תמיד חשדתי בכך. אבל אחרי שהוא ניפץ את המצלמה בקמפיין של ההלבשה התחתונה, אני כבר הייתי בטוחה.
״תפסיקי להוריד מעצמך.״ הוא מלמל רגע לפני שגרר אותי אחריו. ״היי! מה אתה עושה?״ הוא שחרר אותי בחדר שלו, הוא אוחז במותניי וממקם אותי מול המראה. מה הוא מנסה להראות לי?
״את רואה את הפנים האלו?״ הוא אוחז בסנטרי בעדינות, מה הוא מנסה להראות לי? ״כן.״ מלמלתי. ״ואת רואה את הגוף הנשי שלך?״ הנהנתי גם כן. ״עינייך הירוקות שמשתלבות בצורה מושלמת יחד עם שיערך הכהה, את נראית כמו נסיכה.
אני לא נסיכה... לא משנה כמה הוא ינסה להוכיח את זה, אני לעולם לא אאמין. ״הגומות שלך, אלוהים.״ מבטו נצלב בשלי במראה. ״את יותר מרק נסיכה, את מסוכנת.״
״למה אני מסוכנת?״ תהיתי. ״היופי שלך מסוכן. הוא מושך אלייך אנשים לא רצויים, אך באופי שלך, את לוחמת. נסיכות אמורות להיות קישוט, לוחמות אמורות לבלוט, אך את השילוב המוזר של שניהם.״
״נסיכות לא אמורות להיות קישוט אידיוט, הן נשים בדיוק כמו שאני ואחותך.״ הוא מצקצק בלשונו. ״משתמשים ביופי שלהן כקישוט, אי פעם ראית נסיכה מכוערת?״
יש משהו במה שהוא אומר, אך הפמיניסטיות שבי מסרבת לקבל את זה. ״אנחנו הפכים אדריאן, יש סיבה מאוד ברורה לכך שאנחנו שונאים אחד את השני.״ הדעות שלנו כל-כך שונות. ״הגבול בין אהבה לשנאה דק, אל תשכחי את זה.״
אני כבר מיואשת מלנסות להבין משהו מהרמזים שלו. ״אולי תפסיק לרמוז לי שטויות, אדריאן?״ חיוך ממזרי עוטר את פניו. ״אני רק נותן לך חומר למחשבה, נסיכה.״
אני יוצאת מהחדר שלו, וחוזרת לחדרי שוקעת במחשבות, מנסה להרכיב פאזל מהרמזים שהוא נתן לי.
עד שהשינה משתלטת עליי.
***
אני קמה, הפעם ללא הכאב ראש הנוראי. אני יורדת במדרגות ונבהלת כשאני רואה צל שעוקב אחריי. אני לא מהססת לבעוט לאחור, וזעקה נפלטת ממנו.
״את פסיכית!״ אני מסתובבת לאחור, ואני לא מזהה במי מדובר. ״מי אתה?״ שאלתי בחשד. ״שומר הראש שלך, טימות׳י.״ אוי לא, שכחתי מזה לחלוטין. ״מצטערת על זה.״ מלמלתי כשירדתי למטה אל סופיה.
היא טסה לאיטליה מלפני כמה ימים, אני נורא רציתי לבוא אבל לא יכולתי. ״אני בסדר, אך יש לי רגישות לדם. אל תעשה את הדברים הללו כשאני בסביבה.״ אני שומעת אותה אומרת כשהיא מדברת בטלפון.
עם מי לעזאזל היא מדברת? אדריאן הולך להשתגע אם הוא ידע שהיא מדברת לזכר. ״עם מי דיברת?״ שאלתי לאחר שהיא ניתקה את השיחה, היא מביטה בי מופתעת. ״סתם, מישהו שהכרתי בצילומים.״ היא משקרת.
״אין לך צילומים היום?״ העברתי נושא כשהבנתי שהיא לא מעוניינת לדבר על זה, היא מסתירה משהו אך זאת הבעיה של אדריאן. ״לא, אבל רציתי לשאול אותך משהו.״
״תשאלי.״ עניתי. ״מה אדריאן עשה בקמפיין הזה שלך? הוא חזר יותר זועם מאי פעם.״ אוי, לא רציתי לדבר איתה על זה בכלל, אך מצד שני, אני מוכרחה לדעת מה הסיפור שלו. ״יש לו התפרצויות זעם לא הגיוניות, הוא גרם לצלם להתעלף.״
היא פוערת את עיניה, מסתכלת עליי בהלם. ״אני יודעת שאת לא מחבבת את אחי אך תמיד היו לו את ההתפרצויות זעם הללו, אני תמיד אזכור שכשהיינו בחופשה מישהו דיבר לא יפה לאמא שלנו בחנות קטנה כלשהי, אני מיהרתי לברוח משם ואדריאן נשאר.״
״מה קרה לאחר מכן?״ שאלתי מסוקרנת. ״מה שקרה זה ששרפתי אותו יחד עם המוכר שדיבר בצורה לא יפה. אף אחד לא יזלזל באימי.״ שמעתי את אדריאן אומר ונבהלתי. ממתי הוא כאן בכלל?
״ואם את תוהה איזבלה, זה כלום למה שאני מסוגל לעשות. אז כמו שאמרתי לך אל תעשי שטויות.״ גלגלתי את עיניי, מחשבות מטרידות התרוצצו במוחי.
בעיקר במחשבה שאני אף פעם לא יודעת מה עובר לו בראש. אני מכירה אותו אבל בעצם לא מכירה אותו.
מי אתה באמת אדריאן? אני לא מכירה את הגרסה הזאת שלו.
אף פעם לא הכרתי אותה, יכול להיות שזה הצד המפלצתי שלו? שהוא ניסה להסתיר ממני?
