״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
בום. בום. בום.
אני מרגישה הראש שלי דופק, הגרון שלי צורב. אני קשורה באיזה מחסן מזוין. איפה אני? מה קורה כאן? כל מה שאני שומעת זה צעקות בשפה שאני לא מכירה.
״הזונה האיטלקיה התעוררה.״ מישהו צועק. מי העז לקרוא לי זונה איטלקייה? אני מיד משתוללת בכיסא, אך לא מצליחה לזוז. אני אפילו לא זוכרת איך הגעתי לכאן.
״את באמת חשבת שאני עד כדי כך מטומטם? איזבל? יכלת לעשות יותר טוב איזבלה דה רוסו.״ כשהרמתי את עיניי, אני לא האמנתי. מנואל מת׳יו. ״מנואל?״ אני שואלת כלא מאמינה. ״השם שלי הוא מוריס! זונה אחת.״
כשהוא אומר את שמו, מבטא כבד שמעולם לא נשמע לפני יוצא. אלפי שאלות עולות במוחי, למה אדריאן נתן להם לקחת אותי? הכל היה משחק עלוב בשבילו?
פאק. עוד לחשוב שכמעט נתתי לו לנשק אותי, אני לא מאמינה שהוא עשה את זה. הוא נתן להם לקחת אותי.
נפלתי למשחק שלו כמו מטומטמת, לעזאזל איתי. הוא הזהיר אותי, הוא אמר לי לא להכנס לשם, הוא אמר שאני משחקת משחק מלוכלך.
אבל התעקשתי לשחק אותו, יחד עם מפלצת.
״את חולמת, לא תחת המשמרת שלי.״ אני מרגישה סטירה חזקה שפוגשת בלחי שלי, זה יותר מדי לעכל ברגע אחד. הכאב צורב, אך הבגידה של אדריאן צורבת לי יותר.
זו הייתה טעות אחת ענקית, ברגע הראשון שאצא מכאן, אם אני בכלל אצא מכאן בחיים, אני עפה בחזרה לאיטליה. כף רגלי לעולם לא תדרוך יותר בצרפת.
העיניים שלי מתחילות לשרוף, דמעות מתחילות לזלוג מהן. לעזאזל. בכי זה לחלשים, אני חייבת להפסיק. אך אני לא מצליחה, דמעות שוטפות את פניי.
כשניקו נכנס לחדר, לא הופתעתי. זכרתי את מילותיו הקשות ואת הצורה שהוא גרר אותי לכאן בכוח. ״אני רואה שהיא התעוררה.״ הוא מלמל כמה מילים בשפה זרה, לפי הצורה שאמר אותן, אני מניחה שאלה כמה קללות צבעוניות.
״מה לעזאזל אתם צריכים ממני?״ עצרתי לבסוף את הדמעות, אני מוכרחה להראות חזקה מולם. ״יש לך שתי אופציות איזבלה היקרה.״ הוא חייך חיוך חולני כשהביט בי בתאווה שהגעילה אותי.
״או, שאת מתחתנת איתי. מביאה לי ילדים, הולכת להיות האמא שמבשלת בבית ולא מעיזה להגיד מילה לא לעניין לבעלה. או, שארצח אותך בעינויים.״ לא ידעתי איזה אופציה הייתה יותר נוראית, בכנות. ״למה שתרצה להתחתן איתי?״ שאלתי לא מאמינה.
״את חושבת שאוכל להגיד לא לגנים הללו? לעינייך, לשפתייך, לגוף הזה.״ הוא מעביר את עיניו על גופי ואני שונאת את זה. מנואל המזדיין, הוא גרם לי לחשוב שאני חכמה והוא טיפש.
״תתכונני, אני הולך לכבוש את הגוף הזה. אם שיקרת לי בראיון... ואת לא בתולה ברמה שאף גבר מעולם לא ירק לכיוונך, אני אגרום לך לשלם על כך.״ לכבוש את גופי? ״אתה... תכבוש את גופי בכוח?״
״אם זה מה שאצטרך לעשות על מנת לקבל טעימה מגופך, אז בוודאי.״ מילותיו העבירו בי צמרמורות, איכס. רגע לפני שהוא יצא מהחדר ועזב אותי לנפשי, הוא שוב סרק אותי בתאווה, אני נשבעת שאני עוד אקיא.
אני כל-כך שונאת אותו. ברגע הראשון שאני אצא מכאן, אני הולכת לתלוש לו את הלשון המגעילה שלו.
אני לא יכולה שלא לתהות, מה לעזאזל הוא יעשה לי כשיגלה שאני לא בתולה?
