״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
איזבלה תפסה אותי לא מוכן באמצע הפגישה עם ניקולאס, היא הייתה עצבנית.
היא באמת חושבת שהיא לא שייכת לי? כל פיסת עור שלה שייכת לי.לא לשום דפוק אחר. אני ממהר לקום, מתכוון לצאת אחריה ולהעמיד אותה במקומה אך ניקולאס עוצר אותי. ״אולי עדיף שאני אצא לבדוק לשלומה? היא נראת עצבנית עלייך.״
״בסדר.״ הטיעון שלו שכנע אותי מהר מאוד כשהבנתי שהכוחות להתווכח עם איזבלה אזלו בי, אני מחכה כמה דקות שיחזור, אך כבר יותר מדי זמן ואני לא שומע דבר.
לאחר עוד כמה דקות אני שומע צרחה וממהר לצאת ממשרדי, איפה איזבלה? אני מחפש אותה בעיניי, קורא בשמה כמה וכמה פעמים. בתוך רגע אני כבר מחייג לניקולאס, הוא זה שהיה איתה.
למה לעזאזל שילמתי והעסקתי שומר ראש? בשביל שזה יקרה? היא לא בשום מקום באחוזה. אני שונא להודות בכך, אבל אני מודאג למוות.
״שלום בן זונה, איזבלה אכן אצלי. אם אתה לא תכנע למאפיה הרוסית ביומיים הקרובים, אני מבטיח לך שאני אשלח לך את הגופה של האיטלקיה המזוינת.״ הבגידה של ניקולאס תפסה אותי לא מוכן.
״ניקולאס. אני נשבע לך באלוהים שאם אתה לא מחזיר את איזבלה לכאן ללא פאקינג שריטה על גופה, אני אהרוס את המאפיה המזוינת שלכם. אתם תתחננו פאקינג למות!״ אני שואג לטלפון, הזעם שוטף אותי.
״תכנע או שהזונה תמות.״ זה היה כל מה שהוא אמר לפני שניתק. אני מיד שולח את החיילים שלי לאתר אותה, אני שובר כל דבר בסביבה שלי כשאני לא מסוגל לחשוב בצלילות.
״אדריאן? מה קרה?״ סופיה ממהרת לשאול אותי בדאגה, אך זה לא הזמן לזה. זה הזמן שבו אני מפלצת, אני לא רוצה שהיא תראה את זה. ״חטפו את איזבלה, אני נורא עצבני כרגע. אני לא רוצה שתראי אותי ככה.״
אני פאקינג מפלצת, היא לא צריכה לראות את הצד הזה בי. אני מנסה להרגע, אך לא מצליח.
