״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הוא פשוט מביט בי, עם המבט הלא מוסבר שלו.
״מה? על מה אתה מדבר אדריאן? כמובן שאתה שונא אותי.״ אני מרגישה שאני משכנעת יותר את עצמי מאשר אותו. ״לא איזבלה, לא עוד. אני לא מסוגל לשנוא אותך יותר, נמאס לי להעמיד פנים שכן.״
הוא כל-כך קרוב אליי, מילותיו ממלאות את ליבי, אך הוא לא יודע את זה. שפתיו מרפרפות על שפתיי. ״לא.״ אני אומרת וזה נשמע כמעט כמו יבבה. ״לא? למה את מתכוונת?״
״אל תנשק אותי אדריאן. אל תתקרב אליי, פשוט אל. אני אפגע בסוף, אני לא רוצה את זה.״ התנגדתי, אך משהו בעיניו מיד השתנה. ״זהו רצונך?״ אני מהנהנת בראשי, ללא היסוס, הוא קם ויוצא מחדרי.
אדריאן הוא מבלבל. רגע אחד הוא כמעט מנשק אותי, רגע לאחר מכן הוא מסתער החוצה. לאחר עוד כמה דקות, הדלת נפתחת שוב, זה הרופא הפעם. ״איזבלה, אני מניח שאת כבר יכולה להשתחרר, אך את צריכה להיות מאוד זהירה. אם התפרים שלך יפתחו זו תהיה בעיה לתפור אותם מחדש.״
״בסדר.״ זה כל מה שיוצא מפי. ״אלך לקרוא לאחיך.״ הרופא אמר, לאחר מכן טיאגו נכנס. ״רק אתה כאן? היכן כולם?״ שאלתי מבולבלת. ״כבר אמצע הלילה איזבלה. אדריאן הלך עם סופיה, ומתאו היה מוכרח לעוף מפה. המאפיה הרוסית ניסו לקחת את קול.״
הלב שלי פעם במהירות שלא ידעתי שקיימת. המאפיה הרוסית ניסו לקחת את קול? ״היי, היי, זה בסדר תנשמי. מתאו עצר אותם, קול אצלו.״ טיאגו ממהר להרגיע אותי כשראה שהדופק שלי עולה.
״בסדר.״ זה שוב היה כל מה שיצא ממני. ״זה התקפיד שלי להיות אדיש, את מנסה לקחת אותו ממני? גנבת קטנה.״ לבסוף, אני מצליחה לגחך, אך הכאב החד בבטני גורם לי להתכווץ. ״את חוזרת איתנו לאיטליה, זה מובן לך כן?״
אני מהנהנת בראשי, לא מעוניינת להשאר עוד רגע בפריז. הכאב בבטני הורגים אותי, טיאגו מניח אותי על כיסא גלגלים, אני מרגישה כל-כך דפוקה כרגע.
רגע לפני שיכולתי לנשום אוויר נורמלי ולא אוויר מזעזע של בית החולים המסריח הזה, הרופא עצר אותנו. ״רק רגע, יש בעיה.״ הלב שלי נפל לרצפה. כך זה הרגיש לפחות. ״מה הבעיה?״
טיאגו שואל כשהיה נראה לא מרוצה. ״ביצענו צילומי אולטרסאונד לבטן שלה, רצינו לראות את הנזק שהכדור ביצע. הכדור פגע לה בחלק משמעותי ברחם, יש סיכויים בינוניים עד גבוהים שהיא לא תוכל להביא ילדים.״
עולמי חרב עליי כרגע. לא ראיתי דבר בעיניי, זה הרגיש כאילו הפנים שלי משותקות, אך דמעות בכל מקרה הרטיבו את פניי. ״בבקשה תגיד לי שאתה צוחק וזו בדיחה חולנית.״ כמעט התחננתי שהרגשתי את הלב שלי נקרע.
״אני מצטער איזבלה. אך תתעודדי, יש לך את האפשרות להביא ילדים, האפשרות פשוט קצת מוגבלת.״ הוא לא באמת עודד אותי, אני מנסה לעצור את הבכי הלא נפסק שלי, בכי זה לחלשים.
״תראי, הכדור פגע בחלק משמעותי מהרחם שלך, אבל חלק מהרחם עדיין מתפקד כרגיל. מה שאומר, במסע ההריון העתידי שלך יש אפשרות שתעברי הפלה טבעית, אך יש גם אפשרות שלא. את מבינה?״ הרופא המשיך לנסות להסביר לי, הבנתי אותו מעולה, אך זה לא עודד אותי בכלל.
״אני נשבע באלוהים איזבלה, אני אדאג שניקולאס ישלם על כך, בצורה כל-כך חמורה שהוא יצטער על היום שהוא נולד בו.״ טיאגו דוחף את כיסא הגלגלים שלי,
