״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
פאק.
הראש שלי מתפוצץ, השעה היא פאקינג ארבע לפנות בוקר. זמזום טלפון מעיר אותי, אני מחכה בקוצר רוח לראות מי האמיץ שהעיר אותי.
״אדריאן! חשבתי ע-על ההצעה שלך. אני מאוד ממש מאוד ממש ממש מאוד רוצה להיות הקונסיליירי שלך.״ שמעתי קול שהיה לי קשה לזהות, אך זה היה ברור שהבן אדם מאוד שיכור.
הוא המשיך לדבר עוד והבנתי לבד. זה פאקינג ניק. ״אולי בהזדמנות אחרת, שלא תהיה שיכור מהתחת.״ ניתקתי בעצבנות. אין לי זמן לדבר עם בן אדם שיכור שלא יזכור מילה ממה שאמר ביום למחרת.
אני כבר לא אחזור לישון. קמתי מהמיטה והלכתי למטבח, ראיתי שיער שחור שכבר למדתי לזהות. ״אדריאן! אידיוט אחד. הבהלת אותי.״ איזבלה התנשפה בהקלה. ״תזוזי נסיכה, אני רעב.״
״אני לא זזה. זו לא בעיה שלי שאתה רעב וגם תפסיק לקרוא לי נסיכה. אני לא נסיכה מזורגגת.״ כל מילה נשמעה כמו חוץ שירתה לעברי. ״נסיכות לא עומדות במטבח.״ היא מיד הסתובבה אליי. ״אתה אומר את זה לפמיניסטית הלא נכונה, תזהר.״
״זה איום נסיכונת?״ אני מתגרה בה. ״כן, אל תנסה אותי אדריאן. אני לא משחקת משחקים.״ היא לא זזה ממקומה, מנסה להפגין ביטחון. אחזתי במותניה. ״אני יכול לקרוא את שפת הגוף שלך נסיכה.״
״אדריאן...״ היא לחשה. זה היה נחמד לשמוע אותה לומדת את שמי במצב שכזה. ״תזוז ממני אידיוט.״ לאחר שהתאפסה הדפה אותי ממנה.
היא מתנגדת לרצונות שלה, כמה חבל. שלא אכפת לי.
אני מסתובב ומכין לי כריך, מתנהג כאילו היא לא נמצאת כאן. היא לא מעניינת. אין סיבה שאתייחס אליה בכלל.
היא מתיישבת בכיסא ליד שולחן העץ ואני מרגיש את המבט שלה נעוץ בי. ״אתה מאוד בוגר אדריאן, להתעלם ממני זו בהחלט דרך להתמודד עם העבודה שאתה אובססיבי אליי.״ ישר נעצתי בה מבט עצבני.
״אובססיבי הא? נעשה הסכם. אני לא פונה אלייך, את לא פונה אליי. איך זה עבורך?״ אני מנסה לרסן את כל הזעם שלי כלפייה. ״סגור. אתה לא נוגע בי, אני לא נוגעת בך.״
״כן... כי אני רואה שאת סובלת מהמגע שלי.״ היא אולי שונאת אותי, אך הגוף שלה מת עליי. ״אני לא יכולה לתאר את השנאה שלי כלפייך.״ היא אמרה ברעל. ״זה הדדי מותק.״
״אז מסכמים שממחר בבוקר אתה לא פונה אליי, אני לא פונה אלייך?״ זה היה נשמע כמו חלום. ״אין בעיה.״
יהיה לי שקט מהאישה הזאת, מעולה.
היא קמה מהכיסא שעוד מלפני רגע התיישבה עליו והולכת לחדר שלה, ומהרגע הזה יהיה לי שקט.
שקט מאיזבלה דה רוסו.
***
״אדריאן! אדריאן!״
אני פוקח את עיניי ורואה את סופיה מחזיקה המון בלונים. כמות לא הגיונית, חלק בי חשש שהיא עוד תעוף איתם. ״סופ, מה קורה כאן? למה את מחזיקה אלף בלונים?״
״לבלה יש יום הולדת! משפחת דה רוסו בדרך. אני רק מזכירה לך.״ היא פאקינג צוחקת עליי. אני לא מאמין. אני בהחלט שכחתי. ״בסדר, אל תעשו בלגן. אני הולך לבנתיים, אחזור שכל הבלגן יסתיים.״
מיהרתי לקום מהמיטה, לאחר שעשיתי את ארגוני הבוקר שלי, סמסמתי לניקולאס.
אני: אחרי מה שקרה אתמול אני לא יודע כמה אתה ראוי להיות העוזר שלי במאפיה. אבל אני מוכן לתת לך הזדמנות שניה. תפגוש אותי בעוד ארבעים דקות בקרו.
יש לו רק עוד הזדמנות אחת להוכיח את עצמו, אני לא נותן יותר מדי הזדמנויות, כדאי לו מאוד לא לפשל. כשירדתי לסלון, הבחנתי באיזבלה בשמלה שלא מכסה יותר מדי בכלל. האחים שלה לא יהיו מרוצים.
חבל שזו לא בעיה שלי.
היא סורקת אותי, ומגלגלת את עיניה. אני יוצא מהדלת ומתקדם לכיוון הרכב שלי, נוסע לקרו ומחכה לניק שם. הטלפון שלי רוטט לרגע, זו הודעה ממתאו. אלוהים. מה הוא רוצה ממני?
מתאו: איזבלה יוצאת לחגוג את יום ההולדת שלה במודעון הערב, עם כמה שאני שונא את זה יש שתי אפשרויות. או שאנחנו באים איתה ומוודאים שהיא לא עושה שטויות או שהיא הולכת לבד. אני מאמין שאתה יודע כבר במה בחרתי, תגיע גם. סופיה גם מתכוונת ללכת.
הוא משתמש בסופיה כי הוא יודע שהיא הדבר היחידי שאכפת לי ממנו, והוא בהחלט יודע שאין בי שום כוחות להיות במועדון מזדיין. אך סופיה חשובה לי מדי.
אני: נתראה במועדון.
משפחת דה רוסו לא תקבל שום יחס מיוחד ממני, לעולם. שילכו לעזאזל.
