״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אדריאן הרס אותי. אלוהים פאקינג אדירים.
אם זה עדין, אני לא רוצה לבחון את הלא עדין. ״זה בהחלט לא עדין אדריאן.״ אני נוזפת בו והוא מניד בראשו בשעשוע. ״את הורגת אותי כשאת אומרת את זה.״
״מה? למה?״ שאלתי מבולבלת. ״כי אני מת לדעת איך את תגיבי ללא העדין שלי.״ המחשבה מעבירה להט בגופי. איזה אידיוט. ״שנרד למטה?״ לא ירדתי למטה המון זמן, הסתגרתי בחדר שלי.
״אפשר.״ הוא עוזר לי לקום ממיטתי, אני לא יודעת מאיזו סיבה אני בקושי מצליחה ללכת. האם זה אדריאן או הכאב בטן הארור? אני בהחלט מקווה שזה מאדריאן. ״תרדי קודם, אתמוך בך מאחור למקרה שתפלי.״
אני יורדת באיטיות מייסרת, כל העיניים דבוקות אליי. אני התרכזתי במבטים של כולם יותר מדי, פספסתי מדרגה אחת ועפתי לאחור. אך ידיו של אדריאן תפסו אותי. ״לאט לאט מאר, אל תמהרי.״ אדריאן לחש לאוזני.
״איזבלה! איזה כיף שירדת. קדימה, אנחנו צריכות לעשות שיחת בנות.״ קמילה מיד צועדת לעברי אך מתאו מושך אותה לאחור. ״סטלה, שכחת משהו.״ קמילה חוזרת לאחור ונושקת לשפתיו, אני עומדת להקיא.
״איכס! אתם דוחים אותי.״ מלמלתי בגועל והיה רגע של דממה. ״חזרת לעצמך.״ מתאו חייך, המון זמן לא ראיתי את מתאו מחייך. ״אני מניחה.״ זה באמת הרגיש כך, המחסום הדמיוני שחסם את רגשותיי, עבר.
״את גם תהיי קיטשית עם החבר העתידי שלך.״ קמילה מיד החזירה לי והרגשתי צורך להביט באדריאן. למה? עיניו כבר היו עליי וזה גרם לבטן שלי להתהפך קצת. ״לא, אני לא אהיה.״
״קדימה שיחת בנות!״ היא מושכת בידי ואנחנו מתיישבות בחוץ. ״איפה סופיה?״ שאלתי מבולבלת. ״יש לה צילומים, זה הזוי שזה רודף אותה גם כשהיא בחופשה.״ אלוהים, היא תמיד בצילומים. ״זה ממש מבאס, רציתי שנבלה כולנו.״
״תעזבי את זה רגע, אני צריכה לשאול אותך משהו.״ לחץ נבנה בתוכי. ״מה הסיפור שלך ושל אדריאן?״ אלוהים אדירים. אני עומדת למות. ״שום סיפור.״ ניסיתי לנפנף אותה, אך זה לא יעבוד עם קמילה.
״בטח, בטח. אל תשקרי לי איזבלה. אני עליתי למעלה מכדי לקרוא לך לאכול, אני שמעתי דברים מעניינים. לפחות תהיו יותר שקטים פעם הבאה.״ עיניי נפערו. ״פאק! אמרתי לו להיות עדין.״ מלמלתי.
״אני לא מאמינה! אתם יחד? מה קורה?״ היא שואלת בהתלהבות. ״זה קרה שהייתי בצרפת, אנחנו לא יחד. אין לי מושג מה אנחנו האמת.״ שיט. אין לי מושג מה אנחנו. ״תדברי איתו על זה, אני חושבת שתהיו מדהימים יחד.״
״שנחזור פנימה?״ היא מציעה ואני מסכימה. כשחזרנו, מתאו מיד הלך לקמילה, נמאס לי מהזוג יונים המאוהב הזה. ״אדריאן, אנחנו צריכים לדבר.״ הוא היה נראה לא מוגן לזה. ״בסדר.״
אני לוקחת את ידו, והולכת לכיוון התינוק שלי, שלא ראיתי במשך חודשים.
אנג׳לו.
״מה קרה מאר? את מדאיגה אותי.״ הוא מביט בי מודאג. ״אני צריכה לשאול אותך משהו.״ המתח באוויר הורג אותי, ואני מניחה שגם אותו.
