״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
כאב ראש תוקף אותי כשאני מתעוררת, לא הייתי צריכה לצאת למועדון.
אני לא זוכרת כלום, חוץ ממשפט אחד שמהדהד לי במוח ומסרב לצאת. אדריאן... הוא אמר לי שאני שלו? אני לא זוכרת למה הוא אמר את זה, אך המשפט הזה מסרב לצאת ממוחי.
הלוואי שפשוט יכולתי למחוק אותו.
אני יורדת לכיוון המשרד של אדריאן, כי זה פאקינג מעצבן אותי. אני לא שלו בשום צורה, מה הוא חושב שאני? רכוש ארור?
אני מתפרצת אל תוך משרדו, אדריאן יושב שם עם ניקולאס? אני חושבת... אני לא זוכרת את שמו. ״מאר? מה את עושה כאן?״ הוא מביט בי מבולבל. ״אני כאן כדי להבהיר לך שאני לא שלך בשום צורה.״
ניקולאס מסתכל עליי מבולבל, בזמן שאני פוגשת במבט העצבני של אדריאן. מיהרתי לצאת ממשרדו, אך יד חזקה משכה אותי לאחור כשהתכוונתי לצאת האחוזה. ״ניקו?״ שאלתי מבולבלת. אני לא באמת זוכרת את שמו, אני די מנחשת.
״בשבילך זה ניקולאס, אישה מטומטמת.״ ההלם מכה בי כשאני מעכלת את מילותיו. מי הוא בכלל? ״אתה לא תקרא לי אישה מטומטמת חתיכת מנוול!״ הוא מהדק את האחיזה שלו בי, מסרב לשחרר ממני.
אני מתכופפת מתחת לידו, בועטת בו בחוזקה. אחיזתו מתרופפת מעט ואני מנצלת את זה על מנת לברוח למשרד של אדריאן, מה לעזאזל עובר על הסגן הדפוק שלו?
״לא! פאק! טימות׳י תתפוס אותה!״ הוא צועק, ומישהו תופס בידי. טימות׳י? אבל הוא השומר ראש שלי, הוא אמור להגן עליי. אני כל-כך מבולבלת אך אני לא מספיקה להשתולל, מנסה להתחמק מהאחיזה שלו.
״חשבת שתוכלי לברוח?״ השעשוע בעיניו גרם לי להרגיש מטומטמת. ״לילדה טוב, ילדונת.״ ילדונת? למי לעזאזל הוא חושב שהוא קורא ילדונת? הוא מזריק לי משהו, משהו גורם לראייה שלי להתערפל.
עיניי נעצמות מעצמן, אני מנסה להלחם בדחף שלהן להעצם, אני לא רוצה להרדם! אני מנסה לצרוח אך דבר לא יוצא מפי. אני מנסה לזוז אך גופי לא מקשיב למוחי.
אני מנסה שלא להרדם, אך הסם המזוין הזה גובר על הרצונות שלי.
