״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
לחשוב שאיזבלה דה רוסו שלי, זה מטורף.
אני מאושר לדעת שהיא כולה שלי, שיערה הכהה ועיניה הירוקות מציתות בי אש, כך זה מרגיש לפחות. היא מוציאה אותי מדעתי, כל דבר שהיא עושה גורם לי להדלק.
אני קם בבית המלון שאני וסופיה ישנים בו, אני מרגיש כמו הבן אדם הכי קיטשי בעולם כשאני חושב את זה, אך אני מתגעגע אליה מאוד. רק קמתי והיא הדבר הראשון במחשבותיי.
״סופיה, אני צריך את עזרתך.״ היא בוחנת אותי במבט שאני לא יכול פענח. ״תדבר אליי.״ היא מחייכת, תמיד שמחה לעזור. ״אני חושב שאני מאוהב.״ עיניה מבזיקות לרגע. ״אני יודעת.״
״את יודעת?״ שאלתי מבולבל. ״הבחנתי בצורה שאתה מביט באיזבלה, אני לא מטומטמת אדריאן. אני שמחה בשבילך, בשבילה, בשביל שניכם. אתם מתאימים.״ לפני שאני מספיק להגיב לדבריה, הטלפון שלי רוטט.
מספר לא מזוהה: שלום רב. זוהי הודעה ממכון הגמילה שמרלין לאבין נמצאת בו, האם זה המספר של אדריאן לאבין?
אוי לא, מעולם לא קיבלתי הודעות מהם. זה לא טוב, אני מפחד לענות, מעולם לא פחדתי מכלום. אך אני חושש שההודעה הבאה תשבור אותי.
אני: אדריאן מדבר. מה קרה עם אימי?
לאחר כמה דקות של מתח לא נפסק, זה הרגיש כאילו כל גופי מגרד, וכשהגיע עוד רטט, פחדתי להביט.
מספר לא מזוהה: אנחנו מצטערים מאוד להודיע שאימך, מרלין, איננה בין החיים יותר. מצבה הדרדר ואנחנו משערים שהיא נפטרה בשנתה אתמול, היא הלכה לישון ולא קמה היום. אתה מתבקש להגיע לכאן בהקדם האפשרי, מצוות המכון.
ליבי החסיר פעימה כשהבנתי שאכן צדקתי, איבדתי את אימי. ״אדריאן? מה קרה? אתה נראה כאילו ראית רוח רפאים.״ סופיה העירה את תשומת הלב שלי. ״סופיה.״ לא יכולתי לבשר לה את זה, נתתי לה לקרוא את ההודעות בעצמה.
לא עברה דקה, סופיה פרצה בבכי. מיהרתי למשוך אותה לחיבוק, דמעות זולגות מעיניה ללא הפסקה, זה שובר אותי לראות אותה ככה. ״אני מבין אותך, גם לי זה קשה.״ היא מתייפחת לאוזני ומשפשפת את עיניה.
״אנחנו מוכרחים לחזור לצרפת אדריאן.״ היא אמרה לבסוף בקול שבור. ״אני יודע, נעוף מכאן כמה שיותר מהר. תארזי.״
לעזאזל. הייתי צריך לדעת שהמצב טוב מדי מכדי להיות אמיתי.
