״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני קמה בבוקר סביב זרועות שריריות שנכרכות סביב הבטן החשופה שלי, אני מריחה את הריח הגברי של אדריאן.
לעזאזל... זה הרגיש כל כך פאקינג טוב. אולי זו הייתה טעות, אך זה לא מעניין אותי כרגע. אולי הוא זקן, אך הביצועים שלו באמת הוכיחו אחרת.
״התעוררת, נסיכה?״ אני שומעת את קולו של אדריאן, ידו עוברת על גופי ושולחת צמרמורות. התחושה הזאת אלוהית, אבל זה לא שאני לא שונאת אותו. זה שהוא נראה טוב לא אומר שהאופי שלו לא דוחה.
״אני באמת שונאת את הכינוי הזה. אני שונאת מלכותיות ורשמיות אדריאן, אולי תפסיק לקרוא לי ככה כבר?״ אני שואלת אותו ברוגע, רק בוקר עכשיו, לא אפתח אותו בריבים. ״אם את לא אוהבת כל מה שקשור למלוכה, מה את כן אוהבת, המ?״
״ים, זה המקום הכי אהוב עליי בעולם. זוכר את היום הזה שהתחמקתי ממך ואמרתי שאני יוצאת לסידורים אישיים? כמובן שהלכתי לים או שזה סתם היה אגם נטוש? אני לא בטוחה.״ הוא מצחקק, הצחוק שלו נשמע כל-כך טוב. ״מה מצחיק אותך?״
״זה לא אגם נטוש, זה ים איזבלה. אני יודע על מה את מדברת, אני הולך לשם כמעט כל יום מאז שאבא שלי נרצח.״ עיניי נפערות, לא ציפיתי לכך.
״ואני חושב שמצאתי לך את השם המושלם, למרות אני חייב להודות שהיה כיף לקרוא לך נסיכה ולראות את הבעות פנים הזועמות שלך.״ אני בוהה בעיניו.
אני מוכרחה להודות שאני מוצאת בעיניו שלווה. אדריאן ואני אף פעם לא באמת ניסינו לדבר, אך תמיד אהבתי את העיניים שלו, עם כל השנאה שלי אליו.
״מהו הכינוי החדש? אתה לא זקן מדי בשביל להמציא כינויים?״ הוא הביט בי משועשע. ״מאר.״ מאר? הוא ממציא מילים. ״מה זה מאר?״
״ים בצרפתית. מוצא חן בעינייך?״ האמת, לא שנאתי את זה. ״מוצא חן בעיניי.״ השבתי מרוצה, בתקווה שנפטרנו מהנסיכה. ״אולי יום אחד תראה לי את הדרך לים הזה שדיברנו עליו? הגעתי אליו בטעות, אני די בטוחה שכבר שכחתי את הדרך.״
משהו משתנה בעיניו, הפעם אני לא זו שרואה שלווה. אדריאן משדר שלווה. זו הפעם הראשונה שאני מרגישה את זה. ״אקח אותך ביום כלשהו, לא היום כי אני לא בטוח שתוכלי ללכת.״
״תשתוק.״ גלגלתי את עיניי. ״תתלבשי, בסדר?״ הבטתי בו בהלם מוחלט. אדריאן הרגע ביקש משהו ולא דרש? ״זו הפעם הראשונה שאתה מבקש ולא דורש, האם אתה חולה אדריאן?״
״אני יודע איך בנות מרגישות לאחר הפעם הראשונה שלהן איזבלה, אז היום מגיע לך את מלוא היחס שלי. אחזור להיות המניאק שאני מחר.״ איך הוא ידע... אני לא סיפרתי לו. ״איך ידעת שזו הייתה הפעם הראשונה שלי?״
זיק של שעשוע עיטר את פניו. ״היית כל-כך הדוקה שלא הייתי בטוח שאוכל להמשיך, אך אהבתי את זה.״ הוא קרץ לי ונעלם כלא היה.
מה לעזאזל הלך פה עכשיו?
***
אני עדיין במיטה של אדריאן, נוח לי כאן.
אך אני לא בטוחה אם אני נשארת כאן מכיוון שאני ללא יכולת לזוז או בגלל שהמיטה שלו כל כך נוחה. לבסוף אני מנסה להתרומם ממיטתו, קמה לאט ובזהירות.
הכאב לא עד כדי כך בלתי נסבל, אך הייתי מעדיפה לשכב. ״לא, את לא אמורה לצאת מהמיטה איזבלה. תנוחי קצת. את נראת צולעת מהצד.״ אדריאן מיד אומר לי כשסופיה רצה לעברי עם עיניים פעורות. ״מה קרה לך? אלוהים!״
אח שלך, זה מה שקרה לי. אך כמובן שלא אגיד לה את זה. ״לא משהו רציני, ניקיתי קצת אתמול והחלקתי.״ עיניי נפגשות בעיניו של אדריאן שנראה כל-כך משועשע.
״אוי... זה לא נשמע כיפי. אני מצטערת לשמוע בלה, אני הולכת לצילומים אבל כשאחזור אני אביא לך את הגלידה האהובה עלייך.״ היא מלאך, ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת. ״אני אוהבת אותך.״
״בחזרה!״ היא מפריחה נשיקה ויוצאת לצילומים שלה. ״היית חייב לגרום לי לצלוע?״ גלגלתי את עיניי. השעשוע פשוט מסרב לרדת מפניו. ״הייתי כל-כך עדין איתך, אין לך מושג. איך תתמודדי עם יותר?״
״יותר? יש יותר?״ שאלתי המומה. ״אתה חיה.״ הוא לא היה נראה מוטרד מהמילים שלי. ״זה ידוע, אך אל תדאגי. את אמרת בעצמך שלא תהיה פעם שנייה, אשמור את זה למישהי אחרת.״
לא, הוא לא שומר שום פאקינג דבר למישהי אחרת. מה הקטע שלו?
״לך תזדיין אדריאן.״ אני אומרת ביובש, הוא מושך בכתפיו. ״אם זה מה שאת רוצה.״ הוא מושך את המפתחות של אחת המכוניות יוקרה שלו, ויוצא גם הוא מהבית. אידיוט.
אני רוצה לצאת לחגוג במועדון, אך הכאב ברגליי לא מפסיק, אך אני אוהבת כאב במילא.
