״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״
״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״
״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״
הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר.
משאיר אותי מבולבלת ע...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני יושב במשרדי, מביט על כל המסמכים, עכשיו כשאני הבוס, כל האחריות מוטלת עליי.
אני עד היום מנסה לפענח, למה לעזאזל חורחה רצח אותו? את אבי. בן-זונה חסר רגשות שכמותו, משפחה שלמה התאפקה בגללו, אני וסופיה נאחזנו אחד בשני ואמא שלי התפרקה לרסיסים כשהדרדרה לסמים.
זה קשוח.
״אדריאן!״ סופיה התפרצה אל תוך המשרד שלי בסערה. ״מה קרה סופיה?״ שאלתי בדאגה, היא נראתה מאוד מודאגת. ״זאת איזבלה, היא מדגמנת לקמפיין של הלבשה תחתונה, אני מודאגת.״
הזעם מבעבע בחזי, האחיזה שבעט שבידי הפכה להיות חזקה יותר ממה שהיא אמורה להיות, עד שהוא נשבר. מתרפק לחתיכות ויוד מכתים את ידי. זה מכעיס אותי, מכעיס אותי שאיזבלה לא חושבת בצלילות.
״איפה היא נמצאת עכשיו?״ שאלתי מעוצבן מכך שהיא עושה בלגן ואני מוכרח לנקות אותו. ״במשרד שלו, אני יכולה לבוא איתך בבקשה? אני דואגת לה מאוד.״
״את יכולה.״ משכתי את המפתחות של המכונית שלי, ומיהרתי לצאת לנקות את הבלגן של איזבלה דה רוסו.
מה היא חשבה לעצמה?
איזו אישה מטומטמת.
***
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הפנס הורג את עיניי, המברשת הקטנה מדגדגת את אפי ואני כמעט מתעטשת. אלוהים. לא חשבתי שלדגמן זה כזה קשוח, איך סופיה עושה את זה כל הזמן?
״כמה שאת יפה, איך את לא דוגמנית עוד ממזמן?״ מנואל שאל כשמבטו היה תקוע על המחשוף שלי. איזה אידיוט. קמפיין להלבשה תחתונה, אחרי הצילומים הללו אני מתפללת שתהיה לי את ההוכחה שאני זקוקה לה.
אני תוהה לעצמי, לאן הכנסתי את עצמי?
אני מתמקמת במקום שאומרים לי להתמקם בו, הצלם צועק עליי במילים בצרפתית ואני מתאפקת בדחף של לגלגל את עיניי. אני מניחה שזה מכיוון שאני עוצמת את עיניי בכל פעם שהפנס מכוון אליי.
״איזבל, תתרכזי. את מוכרחה להתרכז, אם תתרכזי כמו שצריך אני אפצה אותך.״ המילים שלו עוררו בי בחילה, אני לא יכולה לחכות לרגע שאחתוך את הזין שלו. ומזויף.
אני עוצמת את עיניי רק לשניה בודדה, ומיד נשמעות צעקות. ״איפה היא?״ אדריאן? מה הוא עושה כאן? הוא נראה כל-כך זועם שזה מצמרר את כולם. ״מה לעזאזל אתה עושה כאן?״ הוא מתעלם משאלתי, נראה כל-כך כועס.
״חייגתי עלייך אלפי פעמים, אלפי. תלמדי לענות לטלפון הארור שלך איזבלה או שאני נשבע לך שאמחץ אותו.״ גלגלתי את עיניי. ״אתה לא תעז אפילו!״ כחכוח בגרון מפריע לנו. ״סליחה? תוכלי לבקש מהארוס שלך לחכות בחוץ?״
הארוס שלי? ההבנה מכה בי כשאני נזכרת ששיקרנו לו שהוא הארוס שלי. ״למה הוא קורא לך איזבלה? לא קוראים לך איזבל? אני מבולבל.״ אדריאן עוד יהרוס לי את כל המשימה שלי.
״זה השם חיבה שלה, נכון?״ הנהנתי בחוסר רצון כשהוא הפנה את השאלה כלפיי. ״זה מצוין שאתה כאן האמת. מה תחשבו על קמפיין זוגי?״ הצלם שואל בהתלהבות ואני מביטה בו במבט מזועזע.
בחיים לא.
״אני לא יכול לחכות לראות את התמונות.״ מנואל אמר בתאווה, בטח שהוא לא יכול לחכות. הוא מחפש על מה להתחרמן, חתיכת סוטה. ״אתה האחרון שיראה את התמונות הללו, כל עוד אני נושם.״
״אדריאן מה אתה עושה?״ שאלתי בהלם מוחלט כשהוא חטף את המצלמה והחל לעבור על התמונות בעיניו, עיניו הכחולות מתכהות, משדרות אופל. זה נראה כאילו סערה מתחוללת בפנים. אני משתנקת בבהלה כשהוא מנפץ את המצלמה לאלפי חתיכות.
מה לא בסדר איתו?
״אתה תשלם על זה! יש לך מושג כמה המצלמה הזאת עלתה?״ הצלם היה נראה כאילו הוא עומד להתעלף, אך הוא באמת התעלף לאחר האיגרוף שאדריאן שלח לפרצופו. ״רק צרות את מחפשת, אנחנו זזים מכאן.״
אני קפואה. לא יודעת איך להגיב לסיטואציה. ״אני מתנצלת מנואל, נמשיך ביום אחר.״ שלחתי חיוך מזויף לחלוטין. ״מהיום כל הקמפיינים שלה עוברים דרכי, או שתסיים כמו שהצלם שלך.״ מנואל מהנהן בפחד.
אני כל כך עצבנית על אדריאן כרגע, אך אני אשמור את העצבים האלו לאחר כך, זה ממש לא הזמן להתחיל עוד ריב מטופש מול כל האנשים הללו, הוא גרם למספיק נזק.
אנחנו מתקדמים לעבר המכונית שלו, וכשאנחנו יוצאים מהמבנה אני נעצרת במקומי. ״תכנסי למכונית איזבלה, עכשיו.״ אני מנידה בראשי. ״לא.״
״אל תגרמי לי לגרום לך להכנס בכוח.״ זרקתי לעברו אצבע שלישית, אך דעתי הוסחה כשסופיה יצאה מהמכונית ורצה אליי. ״אלוהים אדירים את בסדר סופיה?״
״חוץ מזה שאחיך כמעט הרס לי הכל, כן.״ היא נאנחה בהקלה. ״מזל שזה הכל.״ היא מלמלה והנסיעה החלה, בשקט מוחלט.
לאחר כמה דקות של נסיעה אנחנו מגיעים, אני יורדת מהמכונית, ממהרת ללכת לחדרי ולשכוח מכל היום הזה. אני ממהרת לשכב במיטתי, נואשת לתת לשינה לסחוף ולהשכיח את היום הזה ממני.
