על חשבון הדוכס

הבת של | 2 |

-נקודת מבט לביא-

״קראת לי אבא ?״ אני שואל כשנכנס למשרד שלו באחר צהריים חמים.
״כן , שב.״ הוא מצווה עליי בקולו העמוק , ואני נענה לבקשתו.

״יש לנו עניינים עם הרוסים לאחרונה , אתה יודע את זה.״ הוא מתחיל לדבר ברשמיות ואני מהנהן , מסמן לו עם ידי להמשיך.
״המנהיג שלהם קיריל יושב לי על הפאקינג צוואר .״ הוא מסנן בכעס מפיו ואני ממשיך להקשיב , לא מבין לאן הוא חותר עם דבריו , מדוע מספר לי על כך.

״הבת שלו , אליס. היא תלמידה רגילה בבית ספר כאן במנהטן. בית ספר למצויינות או משהו כזה.״ הוא מסביר בגלגול עיניים ואני מרים גבה. למה שבחורה רוסיה שאביה שולט בטריטוריה אחרת , תבחר דווקא ללמוד אצל האויב?

קלסר עבה בצבע שחור עולה על שולחן הזכוכית , ואבי פותח אותו.
מעיין בזריזות בדפים המנויילנים. מוציא מאחד מהם תמונה של בחורה צעירה , בעלת שיער בלונדיני ועיניי דבש.
היא עומדת מחובקת יחד עם אביה , שאותו אני מזהה כהבן זונה הרוסי.
אני מחזיק את התמונה בידיי ובוחן אותה , פעם אחר פעם.

״בכל מקרה , כאן אתה נכנס לתמונה.״ הוא אומר ואני לרגע קטן מעלה תרחישים במוחי , מניח את התמונה על השולחן בחבטה .עיניי נפערות כשאני מבין לאן הוא חותר.

״אבא לא-״ אני מתחיל להתנגד , ואבי קוטע אותי עם ידו . ״לביא , אתה תלך , תלמד שם לאיזה שלושה חודשים . תתחבר אלייה תגיע לבית שלהם , ותיכנס למשרד של אבא שלה .  תראה בדיוק מה הוא מתכנן לעשות בשטח שלי.״ הוא אומר בטון קשה , ואני קם מהכיסא בהפגנתיות. ״ממש לא , אני לא פאקינג עושה את זה״.

״אני אסדר לך הכול , את הכניסה לבית ספר הזה .״ הוא ממשיך , ואני צועק עליו את תסכולי , ואבי מתרומם מהכיסא שלו בעצבים. ״לביא אל פאקינג תעשה בעיות!״ הוא אומר כשמתקדם אליי. ״לך תזדיין. אני לא פאקינג מתחזה לתלמיד! יש לי דברים פאקינג טובים יותר לעשות!״ אני אומר בצעקה רמה , רואה את אגרופיו של אבי מתכווצים בעצבים.

הוא מחזיק את עצמו משום מה.

״לביא , אל תעשה לי בעיות.״ הוא חוזר על עצמו בשנית , ומסתובב , חוזר לשבת מאחוריי השולחן המזדיין.
״אתה מחר , מתייצב בתיכון הזה. לא מעניין אותי כמה אתה כועס.״ הוא אומר , ובכך חותם את השיחה.
אני מרגיש את דמי מבעבע בגופי , ויוצא בסערה מהחדר , אני ממש לא אתן לו לשלוט עליי ככה.
אני אדם עצמאי -

*

״תכירו תלמידים , זה לביא.״ אומרת אישה בגיל העמידה . הכרס שלה יותר גדולה מהמוח שלה כנראה.
הילדים מסתכלים עליי כאילו חייזר , ואני פשוט עומד שם בנינוחות . לאחר שסורק את האזור , מזהה בשורה השלישית של השולחנות הכיתה את מבוקשי.

את אליס .

היא יושבת לצד ילדה נוספת , שנראת דברנית אמיתית , כי פשוט סורקת אותי במבטה המרוגש. כאילו אוספת עליי פרטים מעניינים להמשך.
המורה ממשיכה לזרוק מילים קטנות כמו ׳בהצלחה׳ ואני מתעלם , הולך ישר לשורה האחרונה של הכיסאות . יושב בפינה , ומוציא את הטלפון שלי . מסמס לכפיר כדי לבדוק איך הלך המשלוח האחרון של הקוקאין שהעברנו.

״סליחה לביא?״ אומרת לי המורה , גורמת לי להרים את הראש מהטלפון. ״הא?״ אני שואל , מחזיר את מבטי בחזרה למסך הלבן רואה שכפיר מקליד , ושולח לי את העדכונים שביקשתי.

״אסור להיות השיעורים בטלפון , עם לא תפסיק אאלץ לקחת לך אותו.״ היא מאיימת ואני רק מחזיק את הצחוק שלי , משתדל לא להוציא עלייה אקדח.
״טוב.״ אני חותם את איומיה המפחידים ומחליק את הטלפון בחזרה לכיס שלי , מקשיב לה מדברת על משולשים שצריך לחפוף. אבל אני לא מבין איפה השמפו שלה בדיוק שהיא רוצה לחפוף אותם.

אליס נראת ממש בתוך בשיעור , שואלת שאלות וכותבת במחברת את כל מה שהמורה מציגה על הלוח הלבן.
אני מוציא מחברת אחת שמצאתי בחדר של כפיר , מעביר את כל הדפים שכתובים עליהן משוואות מתמטיות ומשרבט לי ציורים גסים על גבי הדפים המשובצים , לא יודע בדיוק מדוע הסכמתי לכך בסוף.

אני לא יכלתי אפילו לעמוד על שלי מול אבא שלי , אוי אני שונא אותו לפעמים.

הרי מי יכול על שגיא אבאס הגדול והחזק?

טוב , אמא שלי.
*
אני פותח את דלת הבית בשעה מאוחרת יחסית , הייתי חייב ללכת להשתחרר אחרי היום בבית ספר. מלא שמועות רצו עליי , שאני רוצח , בן לשושלת רוצחים, שאבא שלי מסוכן. לא התכחשתי לאף אחת מהן.

אני עולה במדרגות לאט לאט , שומע רעשים מהחדר של יעל. אני מרים גבה כשממשיך ללכת לכיוון החדר שלה , כשאני נמצא מחוץ לדלת הפתוחה מעט אני רואה אותה מתאפרת מול שולחן האיפור שלה.

היא כלכך עסוקה במלאכת האיפור שלא שמה לב שאני כבר נכנס לתוך החדר . מתיישב בדיוק על המיטה שלה בשקט מופתי.

היא אינה שמה לב אליי עד שנופלת לה מברשת אחת ומתגלגלת עד לרגליי , וכשאני מרים אותה ומושיט לה אותה , עינייה נפערות והיא פשוט בהלם. בוהה בי בהלם במשך דקה שלמה לפחות.

״הסבר למה את מתאפרת ב11 בלילה?״ אני שואל את הילדה ההמומה . ״אלוהים לביא , הבהלת אותי.״ היא מתלוננת , וחוטפת את מברשת האיפור מהיד שלי. ״תעני לי.״ אני מפציר בה , והיא נאנחת . ״ אני יוצאת .״ היא אומרת ומסתובבת בחזרה לשידת האיפור . ואני פוער עיניי  ממילותייה . ״ שו ( ׳מה׳ בערבית )יוצאת ?״ אני שואל בקול גבוה , שמסמנת לי להוריד את הטונים שלי .

אני נאנח . ״ יש מסיבה אצל ידי- חבר טוב שלי.״ היא אומרת ומתקנת את עצמה שבאה להגיד ׳ידיד׳ ואני מקשיב רק כי היא תמיד אומרת שאני וכפיר לא מכילים אותה , יודע שעוד כמה דקות אני אפציר בה לא ללכת .

״ את הולכת עם חברה?״ אני שואל והיא מהנהנת , אני מחייך. ״ נהדר , אני מניח שאני אבוא גם. מתחשק לי מסיבה עם ילדים בני 16 ואלכוהול מזוייף.״ אני אומר בחיוך זחוח ומפגיש את ידיי ביחד . נשען על המיטה שלה , צופה בה מתפטלת בכיסא האיפור הגבוה.

״ לביא , אל תתחיל איתי.״ היא מזהירה ואני צוחק . ״ אוי יעל , רק התחלתי. אני הולך להתארגן.״ אני מודיע לה ויוצא מהחדר , מותיר אותה עצבנית ומיואשת ממני.