בובת ראווה | 12 |

728 25 7
                                    

-נקודת מבט אליס-

אני פותחת את השקית הממותגת ושולפת ממנה את השמלה שקניתי יחד עם לאנה . השמלה האדומה בולטת משאר הפריטים הנמצאים בשקית שלא פרקתי עוד לארון  הבגדים שלי , ואני מרגישה את הבד המיוחד בין אצבעותיי , לחלוטין הבד שקנה אותי.

אני מניחה את השקית בצד ומתקדמת בצעדים איטיים למראה . אני מתחילה להתפשט מכל בגדיי הפשוטים  , הגינס מוצא עצמו במהרה על הרצפה יחד אם כל שאר פרטי הלבוש .

אני מניחה את השמלה המיוחדת על גופי . מרגישה את הבד על עורי החם.

״את מוכנה?״ אני שומעת את קולו של אנטוני אחי הצעיר מחוץ לדלת חדרי כשמנסה לסגור את רוכסן השמלה עד הסוף.

״כן- כן אתה יכול להכנס.״ אני מזמינה אותו להכנס , מכוונת בידי על הרוכסן האחורי ללא מילים, הוא גלגל עיניים כשהבין מדוע הזמנתי אותו ואני צחקקתי. הרוכסן עלה באיטיות עד שנסגר עד הסוף. ״תודה אנטון.״ חייכתי בהודיה לאחי הצעיר , שכבר לא כלכך צעיר. כבר בן 15 וגופו מעוצב כמו של גדולי הדוגמנים , ופניו מסורטטות ועדינות. הוא דומה לאבי בצורה פשוט עוצרת נשימה.

ואבי שהיה נחשב לגבר נאה , לחלוטין העביר לאנטוני את הגובה והגוף שעד היום הוא דואג לטפח. אנטוני היה הבחור ״המגניב.״ וה-״חתיך.״ בבית הספר שאליו הלך . שכל בן אחר רצה להתחבר איתו , וכל בת אחרת רצתה לצאת איתו.

אומנם הוא לא הרבה לספר לי על מעלליו , על חבריו , ועל בנות והנושאים הנכללים לכך,  אך ידעתי שהוא סטוציונר לא קטן וגם יכלתי להבין מדוע . חוץ מהעובדה שתמיד היה אוהב לשבור גבולות , למתוח אותם עד שנקרעים , אך תמיד שהיה בסביבת אבי לא היה זכר להתנהגות הזו שכלכך אפיינה אותו בסביבת אנשים אחרים .

שנינו נמנענו מקשרים רציניים , והכול בגלל אבא .

הפחד שידע , שיעשה , בלי חשיבה היה מבעית מנשוא . הוא אימפולסיבי , והאגו שלו בשמיים. ואני בטוחה שאנטוני לא רוצה לחיות בפחד הזה בכל יום , פחד של מה יקרה ו-אבא יגלה? מה הוא יעשה? מה יקרה? איך זה ישפיע עלינו כמשפחה?

ולכן , אני ואנטוני פנינו לנושאים שונים הוא העדיף לשחק בבנות,  ולבנּות  ולבסס את עצמו בעולם המאפיה המפואר שאליו נולד , ואני לעומתו  העדפתי לשבת וללמוד .

אבל עדיין למרות הפערים ותחומי העניין השונים , היינו אחים מחוברים , והעובדה ששנתיים בלבד היו בנינו לא הפריעו לקשר החזק שלנו להתממש .

״אנחנו צריכים ללכת , אבא משתגע.״ הוא אומר לי כשאני מסיימת לנעול את נעלי העקב השחורות שקניתי במיוחד לאירוע.

אנטוני סורק אותי במבטו ועיניו מתקשחות. לסטו נשאבת פנימה לעצמותיו הדקות ואני מרימה גבה . לא ציפיתי לתגובה הזו ממנו.. אני לא נראת טוב בעיניו היום?

על חשבון הדוכס Where stories live. Discover now