על חשבון הדוכס

מת | 27 |

נקודת מבט לביא-
יש שיר שמתאים לקריאה של הפרק , מוזמנים לשמוע:)

״אני ואתה נכנסים משמאל יחד עם עוד עשרה חיילים , כפיר יחפה עלינו מהיציאה מימין. האנשים שלי ינטרלו כל רוסי מזדיין ויעיפו אותו למרתפים שלנו בלייטז.״ אבא פוקד בנוקשות על חבורת החיילים שעומדים לצידנו , כולם נושאים אליו את עיניהם בכבוד לכל אורך התדרוך .

וכשמסיים עם הנאום הקטן , כולם מצייצים מפיהם את המילה ׳מובן׳. אני מתופף על לכל אורך גופי , מזכיר לעצמי היכן נמצאים הנשקים שדאגתי לצייד עצמי בהם , וכשאני מביט שמאלה אני צופה באחי עושה את אותם הדברים החיוניים.

אני מסתכל סביב עד שקולט את מבטו של אבא נח עליי, ראשו מוטה מעט קדימה , מסמן לי ללא מילים להתחיל לצעוד לכיוון הבניין המדובר.

זו פעולה שתכננו לבצע במשך המון זמן מול הרוסים , אבא רצה משהו שיפיל את קיריל , משהו שירסק אותו ואת הארגון המזדיין שלו לחתיכות . קיריל הציק לאבי המון שנים , לפי כמה שנים שירש את הארגון הרוסי מאביו  שנפטר קיריל החל להתמקצע בעיניין ולעתים קרובות חשב שיוכל לגנוב מאיתנו , או להציק יותר מדיי.

אז לקחו לאבי כמה שנים לתכנן את התוכנית המדוייקת שתפיל אותו.

אני צועד בנינוחות לצד אבי , צופה בכפיר מכין את הקבוצה שלו להליכה לימין. בתוך דקות ספורות אנחנו בעמדות שלנו , מוכנים לתת לאלימות ולוולגריות לצאת מאיתנו. הרי נולדנו לכך לא ככה?
אני ואבא מתקדמים לכניסה משמאל , השומר שעומד מולנו עסוק במשהו בטלפון הנייד שלו. אני מרים את האקדח , מפעיל את משתיק הקול ויורה לו בדיוק בין העיניים. הגופה נופלת , והרעש של הטלפון המתכתי שפוגע ברצפה מעוות את פניי.
אני ואבא מסתכלים אחד על השני לפני שרצים קדימה , אוחזים כל אחד בגופה וגוררים אותה לאחד מהשיחים הגדולים . אבא משליך יחד איתי את הגופה בברוטליות , ואנחנו מנקים את היידים בתיאום מוזר על המכנסיים. אבא משרבב שפתיו ומסמן לי להתקדם לכניסה השמאלית המדוברת , וצופה בו לוחץ על האוזנייה שתחב לעצמו בתחילת המשימה . בטח קיבל איזושהי הודעה מכפיר. אני בוהה בו לדקה וממשיך להתקדם , אבא מגיע מיד אחריי.

כשאנחנו מגיעים לכניסה לבניין אני מחייך את החיוך המעוות שלי לאבא , ההצגה מתחילה.
אני בועט בדלת קדימה , מעיף אותה מתחת לרגליי.
אבא עוקף אותי ונכנס בנונשלנטיות לחלל החדר. כאילו ומדובר בבית מלון , ולא במשרדים של האויב הכי גדול שלו.

״קירלון- לון , איפה אתה רוסי חמוד ומזדיין שכמוך?״ אבא צועק לחלל הרחב בחיוך מרוצה, שולף את האקדח ממכנסיו , אני עושה בדיוק כמוהו. לא שוכח לדרוך אותו , דואג להיות המפלצת מאחורי האקדח , ולא המסכן שמלפניו .

״קירילוני פחדנוני , מישהו מפחד ? איפה אתה , דווקא התחשק לי איזה *חולודץ.״ אבא קורא בקול לחלל החשוך והקר , ופתאום נדלק האור מימיני , קיריל יוצא מדלת שלא שמתי לב שנמצאת שם. אני נדרך ומכוון את האקדח שלי לכיוונו , אבא עושה את אותו הדבר.