פאקינג כיף | 14 |

769 25 0
                                    

⚠️בהמשך הפרק תכנים אלימים ומפורטים יופיעו , שיכולים להיות קשים לחלק מהאנשים , במידה ואתם יודעים שקשה לכם עם אלימות , קחו אחריות . אתם לא מפסידים דבר. ⚠️
(זה פרק שמאוד השקעתי בכתיבה שלו , אז אשמח לראות הערכה , בעיקר שזה פרק יחסית ארוך 1,400 מילים❤️:)

קריאה נעימה 3>

//

-נקודת מבט לביא -

הנשף הזה הסתיים , ואנחנו בדרכנו ללימוזינה שהגענו איתה לכאן.

עוד נשף מיותר עם תשאלו אותי , נשף כמו כל הפאקינג נשפים.
אתה הולך , מזיין בשכל כמה שעות וחוזר הביתה , לאותם העסקים המלוכלכים של משפחתך.

אני לא מבין איך אבא שלי מסכים בכלל לקחת חלק בכל אלו , הרי אם הייתה לי הברירה ממש לא הייתי יוצא מהמיטה שלי בשביל זה גם אם היו משלמים לי הון.

*

״לעזאזל .״ אני נאנח שסוף סוף מגיע לחדרי , יודע שהלילה שלי ממש לא נגמר כאן. יש לי עוד למלא את החובות שלי עבור המאפיה , ואחי כפיר יצטרף אליי היום גם.

פנינו מועדות היום למועדון המוכר של אבא שלי הלגנדרי שבמנהטן. ויש עוד מועדון מצליח באיטליה שנושא את אותו השם.

כמו מותג שאבא שלי דאג לטפח , בצורה הטובה ביותר.

אני מתקדם לכיוון ארון הבגדים המרווח שלי , מוציא ממנו מכופתרת שחורה , ומכנסיים מחויטים.

אני זוכר כשהיינו קטנים אבא הסביר לי ולכפיר שחליפות מחוייטות , אלו מדי העבודה שלנו.

כמו שכבאי לובש חליפה מסויימת ואפורה , או שוטר בבגדיו השחורים והכבדים , לנו יש את החליפות.

החולצה המכופתרת , הגקט שמתווסף במידה ואנחנו מעוניינים להראות ייצוגיים יותר . המכנסיים המחויטים והיקרים , הכול חלק מהתדמית שלנו , מה שאנשים רואים .

בהתחלה אני זוכר שזה היה נראה לי מוזר , אך העובדה שגדלתי לכך גרמה לי להתרגל לכך , אני זוכר שבערך בגיל 16 שהוצגתי לחיילים של אבא שלי כחייל בכיר הארון שלי לאט לאט התחיל להתמלא בחליפות , וכל הבגדים האחרים מצאו עצמם בקרטונים .

לבסוף אני לא שוכח לדחוף לחגורת מכנסיי שני סכינים ואת האקדח האהוב עליי.

האקדח שבניתי בעצמי , החתימה שלי שהופיעה עליי עליו מאז גיל 21 .  בניית נשקים מאז ומתמיד הייתה התשוקה שלי.

חוץ מבחורות , מכוניות ,  ואלכוהול  טוב.

אהבתי נשקים , הם זרמו בדם שלי. אהבתי את ההרגשה של המתכת השחורה על הגוף , ואת להב הסכין החדה שננעצת בחזה של אדם חיי.

אהבתי לבנות אותם , לתכנן.

לתכנן את גודל הקנה , את גודל הגוף העצמו. כמה חזק הוא יהיה , כמה כואב. כמה חודר.

על חשבון הדוכס Where stories live. Discover now