על חשבון הדוכס

אהבה נכזבת | 38 |

-נקודת מבט לביא-

״אריאל את פאקינג צוחקת איתי? איך פאקינג יכולת לעשות לי את זה!״ אני מתעורר משנתי לפתע למשמע צעקותיו של כפיר מחוץ לחדר השקט והחשוך שלי. אני מכווץ גבותיי בשאלה , ומתרומם מהמיטה בכבדות , אני אהרוג אותו על כך שהעיר אותי. אני לא מרבה לישון הרבה , ודווקא כשמצאתי לי זמן שבו אני מסוגל לישון כמה שעות טובות , מעירים אותי.

בעודי מנסה למצוא את הסיבה שהוא צועק ככה בשעה כה מאוחרת אני פותח את דלת חדרי ומתחיל להתקדם למקור הרעש . לא מבין איך אף אחד לא התעורר עדיין. אני מניח שזה בגלל שהחדר שלו צמוד לשלי , ולכן אני הייתי היחיד שזכה לשמוע.

בראשי אני מתכנן ללכת , להוריד לו כאפה יפה ומושקעת ולחזור לישון. לעזאזל איתו.

״כפיר זו הייתה טעות , אני באמת אוהבת אותך.״ קול נשי נכנס לשיחה בדיוק כשאני מגיע לחדרו של כפיר , הדלת סגורה לחלוטין ואני מחליט לצוטט לשיחה שלהם, אני לא מבין מה קרה , אבל אני עצבני על העובדה שאין עבודה ואני פאקינג ער.

״אריאל את על הפאקינג זין שלי את מבינה? מי את חושבת שאת?״ הוא קורא לה ואני לא מצליח להבין עם מי הוא מדבר, ולמה הוא עושה את זה כלכך מאוחר בלילה, העייפות והחוסר בשינה מבלבל אותי לחלוטין. ״כפיר אני מצטערת באמת-״ היא מנסה להשחיל מילה , ואני מזהה זיק של כאב בקולה הצלול.

אך כפיר לא נשאר חייב וקוטע אותה בגסות בקולו הצרוד והפגוע.״אריאל זה נגמר , פאקינג נגמר. מה החסרתי ממך תגידי? מה? מה לא היה לך שהיית חייבת לחפש מהצד? מה לא נתתי לך, מה לא עשיתי עבורך?״ הוא שואל בכאב , ורעשי התייפחויותיה של האישה נשמעים חזקים משנייה לשנייה. ״כפיר אני הייתי שיכורה, לא ידעתי מה אני עושה...״ היא אומרת בוכה , ואני מחליט לפתוח מעט את הדלת , לנסות ולהבין מה קורה בתוך החדר.

הדלת נפתחת מלפניי באופן שקט, וחושפת את כפיר והבחורה ההיא שיצא לי להיתקל בה כבר ממזמן , אריאל ארילונה קראו לה , לעזאזל רק עכשיו אני נזכר בה. פגשתי אותה במקרה לפניי כמה חודשים ארוכים. אבל לא נתקלתי בה מאז , כפיר לא הרבה לדבר עלייה ולשתף.

היא עומדת בדמעות ואיפור מרוח מול כפיר האטום , שנראה כאילו הוא עומד לאבד את זה. סערת הרגשות של שניהם לא מאפשרת להם לראות אותי נוכח בסיטואציה גם. ״את אוהבת אותו?״ הוא שואל לבסוף בכאב שאני כמעט ומרגיש בעצמותיי,

כפיר עוצם עיניו בכאב כשהוא שואל את השאלה הזו. שאלה כלכך קלה , ובעלת משמעות מאוד גבוהה ומשמעותית.

״לא.. כפיר זה היה רק, רק-״ היא נקטעת בעצמה , מבינה שמה שהיא עשתה הוא פסול לכל הדעות. היא לא מצליחה להמשיך את המשפט ומתפרצת בבכי חזק.

״שכבת איתו.״ כפיר משלים את מילותיה , קובע. ולמרות שאני נוכח בסיטואציה הקשה כבר דקות ארוכות  , הם עדיין לא שמים לב לקיומי. אני עומד לצד הדלת הפתוחה , והחדר עצמו חשוך ברובו, חוץ ממנורת לילה שדלוקה על שידת הלילה היוקרתית , מעניקה לחדר אור חמים וצהוב.