על חשבון הדוכס

חלק מהמשפחה |49|

-נקודת מבט לביא-
(עשרה חודשים לאחר ההצעה)

״איפה את רוצה לשים את האגרטל?״ אני שואל את אליס, שבדיוק עסוקה בסידור הצלחות וכלי החרסינה השונים בארונות המיועדים להם. ״במבואה, על השידה הלבנה, בכניסה לבית״ היא עונה לי אפילו בלי להביט בי. אני מוצא את עצמי בוהה בתחת שלה, שמתנענע לעיתו עם התנועות שהיא עושה במהלך הסידורים.

אני מהנהן ומתאפס לבסוף, מתקדם למבואה, בדרכי אני שומע את צעקתו של אנטוני המיואש מהקומה העליונה
״לביא, איפה שמתם את הפלייסטיישן שלי?״ הוא קורא אליי מהקומה העליונה ואני מחזיר לו בצעקה.
״בארגז שנמצא ליד הסלון, כל הדברים האלקטרוניים שלך נמצאים שם!״ אני קורא בקול , ואנטוני מחזיר לי משהו שנשמע כמו ׳בסדר תודה׳ לא ממש שמעתי אם להודות באמת.

אני מניח את האגרטל בכניסה לבית, בדיוק במיקום שאליס רצתה אותו.

אני לא מאמין שעברה כבר יותר מחצי שנה מאז הצעת הנישואין.
לאחר חודשיים מההצעה המרגשת אני ואליסיה החלטנו לעבור לגור יחד, ואבא שלי דאג שיהיה לנו בית יפה ומכובד לצד האחוזה שלהם, והבית הישן שלי.

אנטוני כמובן גר איתנו , זה לא שהייתה לי איזושהי התנגדות. זה אחיה, ומגיע גם לו בית יציב ונורמאלי. אני ואנטוני התחלנו קצת להתקרב בחודשים האחרונים, הוא עדיין לא מת עליי, אבל סובל אותי קצת יותר משסבל לפני.

אבא של אליסיה -קיריל נפטר באחד מהתאים שלנו לפני כשבוע, הסיבה היא התאבדות. הוא תלה את עצמו למוות,בעזרת סוודר שהיה לו שם.
ואבא שלי רתח מכעס על השומרים שלו. איך נתתם לו למות ככה לבד?

אני לפחות שמח שאליס נפטרה מהאדם הזה, עוד לא סיפרתי לה על המוות שלו, אבל אני מקווה שהוא לא יהרוס אותה לגמרי. למרות שהוא היה אדם חרא, ואיש מגעיל ומיותר. הוא עדיין היה אבא שלה במשך 18 שנה, והוא יהיה וישאר האבא שלה לנצח. הנזק נעשה כבר, והדבר הכי טוב שיצא מהאיש הזה אלו הילדים שלו.

״שאלום!״ קולו של מתן נשמע מהכניסה לבית ואני מרים את ראשי מהאגרטל בהפתעה, לא ציפיתי לבואם.

מתן הגיע מלווה ביעל אחותי הקטנה ובתו לורן הצעירה. מאחריו נכנסו גם אבא ואמא, על ידייה של אימא נמצאים איך-לא סירים מבושלים, הריח כבר הורג אותי, תמיד הריח של האוכל של אמא עושה אותי רעב. לא משנה השעה ביום.

אני מתקדם לכיוון המשפחה שלי בהנדת ראש חברותית. אני לא מאמין שהם באמת הגיעו.
״לביקי בישלתי לכם כאן אוכל ,תשים במקרר מהר  לפני שיתקלקל.״ אמא מבקשת בקולה העדין והתקיף ומתן צוחק לכיוונה ״יובי איך יתקלקל? הרגע הכנת את זה, לפני שעה״ מתן מקניט ואמא מגלגלת עינייה בחיוך, רגילה להקנטות של מתן.

״אנטוני! אתה מסתדר שם עם הארגזים?״ קולה של יעל בת ה17 נשמע, אני זוכר את יום ההולדת שלה, איזה באלגן נוראי היא עשתה לאבא. אני כפיר ואבא רצינו להרוג אותה. היא לורן ועוד כמה חברות משותפות השתכרו בטירוף והפכו חצי מהפאקינג בית.