על חשבון הדוכס

פטיירוב המפורסמת | 29 |

- נקודת מבט אליס -

אני יושבת בהלם  במכונית של לביא , לא מצליחה להזיז את הישבן החוצה .

הרכב שבדיוק בדקה האחרונה נכנס לחנייה באחוזה הענקית של משפחת אבאס , חונה ואני זורקת מבטים לכל עבר דרך החלון הכהה , מעולם לא חשבתי שאוכל לבקר בארמון אמיתי עד שהגעתי הנה.

״אליס? את מקשיבה לי?״ לביא שואל בטון רגוע , כנראה שהוא קרא לי כבר כמה פעמים ולא שמעתי אותו.

אני מהנהנת במהירות והוא מחייך בסיפוק . ״את רוצה לבוא?״ הוא שואל ואני מגלגלת עיניים בהפגנתיות. עכשיו הוא נזכר לשאול? כשאנחנו כבר חונים בכניסה?

אני מנסה לאסוף את עצמי עבורו , מנסה להעיף את כל הציניות והאנטי.
יודעת שאצטרך להתמודד עם העובדה שאנחנו שונים , במוקדם ובמאוחר.

ואני כמובן רוצה לתמוך בלביא , אני רוצה לשאול אותו מדוע נעץ מבטו המריר באישה ההיא בחדר המעליות , אני רוצה לשאול מה זה עורר בו אך אני נמנעת. אני נמנעת מהפחד ההוא שישחשוב שאני דוחפת את אפי לענייניו הפרטיים , או לא מועילה בשום צורה שהיא בחייו . שאני איתו רק בגלל הכוח שהוא מייצג.

״אני רוצה לבוא.״ אני מצייצת מהפה שלי לבסוף , הלוואי ויכולתי לספר לו כל שעל ליבי , לספר לו כמה קשה לי להתמודד עם אחי בתקופה הזו , הלוואי ויכולתי לספר לו שאבי נעלם מהבוקר ואני לא מצליחה להשיג אותו בנייד . אך אני תמיד נמנעת , מסיבה כלשהי שאיני מצליחה לשים את האצבע עלייה כל חיי.

אנחנו יוצאים מהרכב היוקרתי , ואני כבר מתחילה להרגיש את כפות ידיי מזיעות מהלחץ. למזלי לביא מציע לי את ידו , ובכך מציע לי עוד טיפה מהביטחון שחסר בי .

אני לוקחת את ידו המוצעת לי ואנחנו מתקדמים לכיוון הבית הענק הזה. ״גרים כאן חמישה אנשים או מאתיים? יש כאן מקום לכל מנהטן ואחותה..״ אני ממלמלת מתחת לשפם בציניות , לביא שכנראה שמע אותי מגחך בקולו העבה. ממשיך להוביל אותנו לכיוון הדלת הענקית.

לביא אינו דופק בדלת , כנראה ושכח את נימוסיו בכיסאות העור האיטלקי שברכב שלו , ופשוט נכנס לבית המפואר , ולי רק נותר להשתרך אחריו בבושה מהולה בפחד . ״אני בבית!״ הוא צועק בוולגריות. תוך דקה בודדה אישה מבוגרת ויפייפיה מגיחה למולנו.

״לביקי! טוב לראותך!״ היא קוראת בקולה העליז , עיניה הטובות מביטות בבנה הבכור באהבה גדולה , מאחוריה מגיחה במהרה עוד בחורה , העקבים השחורים לרגלייה עושים רעש קליט כשהיא מגיחה לכיווננו.

״המפגר הגדול הגיע?״ היא שואלת את אימה , ואימה רק מחזירה לה חיוך משועשע ועייף. אני עד עכשיו מסתתרת מאחורי גבו הרחב של לביא , נבוכה עד המוות.

״אמא , יעל , תכירו את אליסיה.״ הוא מציג אותי למשפחתו ומושך בזרועי , מה שגורם לי להתייצב לצידו. הנשים המרשימות מביטות בי במבטים שואלים ועוצמתיים , אני חושבת שהן לא מבינות מאיפה נפלתי עליהן.