על חשבון הדוכס

הנשק הכי חזק | 30 |

-נקודת מבט אליס-

לביא מנסה לתפוס את ידו של אביו ולקופף אותה מטה בכוח רב , הוא מצליח להוריד אותה מספיק בשביל להחלץ מהחסימה הנוראית שהיה שבוי בה בדקות האחרונות והוא מתקדם אליי באסרטביות , עומד לידי במגננה.

״שגיא , אני לא מבינה מה הבעיות שלך עכשיו. זו אמורה להיות ארוחה משפחתית שבה אנחנו נכיר את אליסיה המקסימה , שגיא אנחנו נכיר את אליסיה , לא את הבת של קיריל ״אוייבך המושבע והרוסי ״. אלא את אליסיה. בת הזוג של הבן שלך.״ יובל קופצת בעצבים , יעל עומדת לידה , תומכת בדברייה במבטה החודר.

שניהן תוקפות את אביו המשפחה בעיניהן האפלות , גורמות לי להרגיש צמרמורת מוזרה מהצד .

אני עומדת דוממת , שקטה והמומה. מעולם לא חשבתי שכשאכנס לבית משפחת אבאס יקבלו אותי בחיבוקים ונשיקות , אך לא חשבתי ששגיא בכלל יזהה אותי, לא חשבתי שהוא בקיא בכל הצאצאים שהביאו ראשי המאפיות במהלך השנים עברו.

״יובל , את לא תביני. יש חוק בין המאפיות , הם לא יכולים להיות יחד.״ שגיא מפיל את הפצצה הנוראה לאחר דקות של שקט , ואני פוערת עיניי בשקט למשמע דבריו.

״לב , אני לא מתנגד לעובדה שהוא אוהב אותה , אני האחרון שיתנגד. זה בכל זאת הבן הבכור שלי.״ הוא מתחיל לדבר לאשתו באמפתיה , נושם נשימה עמוקה ומאופקת , לאחר מכן ממשיך לדבר בשקט מאופק שראוי לשבח.

נדמה שעם אנשים אחרים שגיא אבאס הוא לא אדם מאופק , בעל סבלנות וסובלנות , אבל , שהוא בין כותלי ביתו החמים , יוצאים גם מהקאפו האכזר צדדים רכים.

״למאפיות יש הסכם ביניהם , מאז שהילדים נולדים. כל ילד שנולד משתדרך אוטומטית לצעיר אחר ממאפיה אחרת. הרשימה ארוכה , גם לכפיר , וגם ללביא יש כבר התחייבות שאני הבאתי , אחד מהם כן היה לקיריל , אביה של אליסיה. אך זה היה לא קשור לבחורה בכלל , אלא לאחיה. המאפיות החליטו יחדיו שיעל ואנטוני , יהיו דור ההמשך של הרוסים והאיטלקיים.״ שגיא מסביר , מותיר אותי המומה לחוק הסודי הזה , חוק נוראי. חוק שבו רשום למי אני שייכת מיום הולדתי , מהרגע שהגחתי לאוויר העולם , כבר אז נכתב העתיד שלי , כבר אז ידעו בדיוק למי אשתדך , והדבר הנורא ביותר , זו שנשללה לי הזכות לבחור. הזכות לבחור למי אני רוצה לתת את אהבתי , זכות בסיסית שכל אדם מקבל , ודווקא זכות זו נשללה ממני.

הרי מה זה כסף ותהילה , ארמונות ויוקרה , לעומת זכויות בסיסיות?

ודווקא שבחרתי וקיבלתי בחור שאני רוצה , שאני מרגישה אליו רגשות שמעולם לא הרגשתי לפני , אני מגלה על החוק העיוור בין המאפיות , החוק שבו מוכרים ילדים כמו לחמים חמים ועסיסיים.

פנייה של יובל המומות , נראה שהיא מעולם לא שמעה על כך לפני. ״שגיא -מה?״ היא מגמגמת בהלם, שמיד מתהפך ונהפך לכעס בלתי נדלה. פניה זועפות וקולה מורם ״מכרת את הילדים שלי?! מי אתה חושב שאתה?!״ היא צועקת בחוזקה על בעלה , שאני יותר מבטוחה שאוהבת מאוד. אך נראה שזהו נושא שקשה לה מנשוא , קשה לה לעמוד מהצד ולשמוע דבר שכזה .