השקט שאחרי | 28 |

606 25 8
                                    

נקודת מבט לביא-

אני נכנס חזרה לבניין המפוצץ , נכנס לוודא שהכל תחת השליטה שלנו.
אני מפלס דרכי בין החדרים המנופצים , הרצפה המלוכלכת מכתימה את נעליי היקרות , והחום הנוראי גורם לי לרצות למות.

וכשאני סוף כל סוף מגיע למיקום שבו פיצצנו את הבניין לראשונה אני זוכה לראות את כפיר , אחי הצעיר עומד ומשוחח עם אחד מהחיילים.
הוא קולט אותי בזווית העין ומהנהן לכיווני , אני מטה ראשי כמחווה ידידותית ומגיע לעמוד לצידם .
החייל מזדקף במקומו , ראשו אינו מושפל לרצפה מנוכחותי , אלא ישר כסרגל , מפגין אומץ וכבוד למרות שהאדם שכנראה נמצא הרבה יותר גבוה בהיררכיה של הארגון עומד למולו.

״תכיר , זה אדוארד , הוא בין החייל הנאמנים של אבא.״ כפיר מבין את המצב ומציג לי את האדם שלפניי , שעד לפני רגע לא ידעתי את שמו ומעלליו .

אני מושיט לו את ידי ואדורד מושיט את שלו גם ללחיצה רצינית וקצרה. ״אדוארד היה חלק מהקבוצה שלי , הוא בין החיילים הצעירים שאנחנו מחזיקים בארגון.״ כפיר ממשיך לספר ואדוארד שומר על פניי פוקר , עיניו משוטטות ביני לבין כפיר מידי פעם , מחפשות חולשה ככל הנראה .

״טוב לפגוש אותך אדוארד , איך הלך כאן לאחר שהמנהיג הרוסי נלקח מכאן?״ אני שואל אותו , מנסה לבדוק עם יש להם תוכנית כלשהי לניקיון כאן , או שאולי נוכל לכבוש את השטח ההרוס ולהפוך אותו למפקדה איטלקית בשטח האוייב.
אני חושב שזה רק יועיל ויביא תועלת לארגון שלנו.

אני אעלה את הרעיון בפני אבי שכל העניין ייגמר. אבל אני חושב שזה ייקח זמן מה, עכשיו כשראשי המאפיות האחרות ישמעו על מותו של קיריל זה יוציא לנו שם אחר ממה שהיה לנו עד עכשיו , והשאלה היא איזו עוד תדמית תתווסף לנו ולמשפחתנו.

״הלך נהדר אדון אבאס , כל החיילים הרוסיים ששהו כאן חוסלו , ואביך לקח את המנהיג עימו. ״ הוא מעדכן אותי במה שכבר ידעתי , ואני מהנהן לכיוונו בסיפוק . כפיר נבלע איתו לשיחה כלשהי על אחד מהחיילים החדשים שהצטרפו ואני בוחר לעזוב את המקום , אני מתקדם ליציאה בדרך מתופף על גופי , מזכיר לעצמי היכן נמצאים הנשקים שציידתי את עצמי בהם בתחילת היום.

אני נזכר לרגע קטן בילדה ששינתה את חיי , הילדה הזו שכנראה עוד לא יודעת שאביה בדרכו לדרך המלך , לגיהינום.

כשאני מגיע לרכב שלי ונכנס פנימה , אני מחליט לשים בצד את כל הדברים האחרים שהייתי צריך לעשות  ולסדר להיום , ולנסוע אלייה.

לפניי שאני יוצא מהחנייה אני מחליט לשלוח לה הודעה , להציע לה לצאת לארוחת ערב  , ששם אוכל לספר לה את הכול.
אני שולף את הסלולרי מהכיס שלי , מקליד את הסיסמה ונכנס לצאט שלנו. לאחר שניות אני כבר עסוק בהקלדה.

׳אליסיה , אני לוקח היום לארוחת ערב , תהיי מוכנה בשבע.׳

על חשבון הדוכס Where stories live. Discover now