נקודת המבט של סול-
אני שואפת אוויר,
זה מרגיש כמו אבן שירדה מליבי, תחושת הקלה שמציפה את גופי, רוגע. שלווה.
משהו שלא חוויתי זמן מה, ההפלה הזאת רדפה אותי ללא הפסקה. עכשיו זה מאחור, אני שמחה מאוד. בתור נערה שלא מבינה דבר מהחיים שלה, ברחתי מספרד.
למדתי שלסמוך על בן אדם זה לתת לו אקדח, ולקוות שהוא לא ירה בי. לתת הזדמנות שנייה, זה לתת לו לירות בך שוב לאחר שהוא החטיא.
אין אצלי עוד הזדמנויות.
החיים לימדו אותי לא להתלונן על הקלפים שקיבלתי, אלא לדעת איך לשחק איתם. תובנות שעוזרות לי שנים על גבי שנים. ״סליחה? מי את?״ פניתי אל אישה לא מזוהה כשנכנסתי אל הפיאסטה.
״היי, אני אליסה. מנואל לא יכל להגיע היום מכיוון שהוא חולה.״ היא הסבירה שחייכה אליי. ״בוקר טוב אחות קטנה.״ קולו של אנדרו נשמע כשהוא נכנס. ״בוקר טוב.״ החזרתי, הוא בחן אותי בפנים זעופות.
״מה יש?״ שאלתי. ״צריך לעשות לך מעט סדר בארון.״ מה לעזאזל? אנדרו לעולם לא יהיה הבן אדם להגיד את זה. ״למה?״ שאלתי. ״צריך לקנות לך בגדים שבאמת מכסים את הגוף, פיסת הבד הזאת בקושי מכסה משהו.״
״בחיים לא שמעת על חולצות בטן?״ צחקקתי. ״שמעתי. יש לי חשק לשרוף לך את כל הארון ולהגיד לך שזה היה בטעות.״ חיוך זחוח נמתח על פניו כשהוא נראה מרוצה מהרעיון שלו. ״אם תעשה זאת, אני לא אדבר איתך לעולם.״
הוא מפנה את מבטו לאליסה. ״מי את?״ הוא לא היה ממש נחמד כרגע. ״עובדת חדשה.״ הוא הניד בראשו. ״את לא עובדת חדשה, אני הבוס. לא קיבלתי אותך לעבוד כאן.״ זה נהיה מוזר. ״מרקוס קיבל אותי, אני מקווה שזה בסדר.״
אנדרו נאנח. ״היכן קארו?״ הוא שואל אותי. ״ממה שהבנתי הוא חולה.״ הבטתי על אליסה לרגע, היא נראת טיפה מבוהלת. ״בסדר.״ אנדרו מלמל והלך למשרדו.
אני לוקחת צעד לאחור ומתנגדת בגוף קשיח. ״כריסטיאנו?״ אני ממלמלת בבלבול. ״את זוכרת את המשחק שלנו?״ הוא לוחש באוזני ואני מגלגלת את עיניי. ״יש לך עבודה, בוס.״ נפנפתי אותו, אני לגמרי הולכת לנצח אותו הפעם.
״אז את אחותם?״ אליסה שואלת לאחר שכריסטיאנו הלך. ״רק של האידיוט שרצה לשרוף לי את הארון.״ אני מרגישה רטט מהטלפון שלי שנמצא בכיסי, אני שולפת אותו וזורקת את ההודעה המשונה של מנואל.
מנואל קארו: אני צריך לפגוש אותך, בדחיפות.
מה לעזאזל קרה? מנואל חשוב לי, הוא היה החבר הכי קרוב אליי במשך כל הילדות שלי. למרות שעכשיו הוא רק חבר לעבודה, ההודעה הזאת מעוררת בי דאגה.
אני: מתי?
מנואל קארו: ברגע הראשון שאת מסיימת את המשמרת.
הוא הוסיף כתובת, סגרתי את הטלפון שלי ונאנחתי. מה קורה איתו? זה מדאיג אותי. הפעמון שבדלת הכניסה שמעורר את תשומת ליבנו בכל פעם שמישהו נכנס, גורם לי להרים את מבטי אל אישה עם משקפי שמש.
שיערה חום ודי חלק, הוא מפוזר על כתפיה. אני לא בדיוק מצליחה להבין איך היא נראית, מכיוון שהיא לא מורידה את משקפי השמש לרגע. ״היי, במה אפשר לעזור?״ אני מחייכת, היא לא מוציאה מילה, רק מצביעה על קוקטייל מסוים שנמצא בתפריט.
״אליסה.״ אני מושיטה לה את ההזמנה של הקוקטייל, אני בוחנת את האישה בעיניי, היא נראת מאוד חשודה. למה היא לא מורידה את משקפי השמש? ״אז מה שלומך?״ שאלתי, היא לא הגיבה. ״למה שלא תורידי את משקפי השמש?״ הצעתי, היא הנידה בראשה.
הקוקטייל שהיא רצתה כבר היה מוכן, הגשתי לו אותו, היא לקחה אותו ויצאה החוצה. כל מה שהשאירה היה כסף על השולחן,
זה הדבר הכי מוזר שקרה לי.
***
לאחר כמה שעות עבודה, סיימתי את המשמרת.
חצי מהמשמרת אנדרו התווכח איתי שאני לא מוכרחה לעבוד כאן, ושהוא יתן לי כמה כסף שיצטרך. סירבתי, אני לא צריכה את זה. אני לא צריכה טובות של אף אחד.
נפרדתי מאליסה, היא בהחלט מתוקה. אני מניחה שאפשר להגיד שהתחברנו. אני כבר בדרכי אל הכתובת של מנואל, אני מוכרחה כבר להשיג רכב. אני נוסעת במוניות ללא הפסקה.
אני משלמת לנהג המונית ומודה לו. מה לעזאזל? הגעתי לשכונה מפחידה. כל הבתים כאן מלאים בעובש, והכל פשוט נראה הרוס. אני מסמסת למנואל שאני בכתובת, כשהוא נגלה לעיניי, אני מזועזעת.
ידו שבורה, הפרצוף שלו פצועה, וחבורות רבות מכסות את גופו. ״אלוהים אדירים! מה קרה?״ אני שואלת בדאגה. ״סיפור ארוך, אני מעדיף לא להכנס לזה בכלל.״ אני לא רוצה להציק לו, אך אני דואגת לו. הוא לא יכול להמשיך לגור במקום הזה, הוא עלוב.
״קארו... אתה רוצה שאקנה לך דירה?״ הצעתי, הצעה שלא כל בן אדם יציע סתם ככה, אני יודעת. אך אני לא כל בן אדם, יש לי כסף, המון. הוא מספיק חשוב לי. ״מה? סול! זה מטורף. אני לא מסכים שתבזבזי עליי את המשכורות שלך, את עובדת קשה.״
הערכתי את מילותיו, אך אני לא אקבל סירוב. ״אל תשכח שאח שלי עשיר בטירוף, אני לא מרוויחה פחות ממנו. הכסף זה לא הבעיה, בבקשה תתן לי לעזור לך.״ הוא נאנח כשחשב רגע. ״בסדר. אני מניח שזה בסדר.״
״אתה חייב לצאת מהמקום הזה, אני אעזור לך לארוז, כל דבר שתצטרך.״ לראות אותו כך, זה כאב לי. ״תודה סול, אני בר מזל שיש לי חברה כמוך.״
אני כבר לא מצליחה להקשיב למילה שיוצאת מפיו, עיניי סורקת את שטפי הדם הנוראים שמכסים את כל גופו.
אני לא יכולה שלא לתהות,
מה לעזאזל קרה לו?
YOU ARE READING
My sun {4}
Romantizm״העבר נשאר בעבר, תתקדם, תמצא מישהי אחרת.״ ״הו, אני נמצא בעבר?״ ״כן.״ ״מממ... אנחנו עוד נראה לגבי זה.״ *** לא מומלץ לקרוא כסיפור בודד, המשך לסיפור השלישי- ״My past״❤️
