נקודת המבט של כריסטיאנו-
״מה קורה כאן?״ אני שואל בזעם כשאני נכנס לפיאסטה, הכל הפוך לחלוטין. בלגן שלם. ״הם פלשו לכאן, איימו עליי עם אקדח.״ אישה שאני לא זוכר את שמה שוב פנתה אליי מפוחדת, על התג בחולצתה רשום אליסה.
״שלו- מה לעזאזל? שום סיכוי שזו הכתובת. נהג!״ אישה שנכנסת לפיאסטה אמרה, אך מיד חזרה אחורה. אני שם לב שהאישה הזאת מתווכחת עם נהג המונית שלה, אך אין לי שמץ מי היא.
״אין שום סיכוי שזה הפיאסטה.״ האישה ממשיכה להתעקש. ״מה הולך כאן?״ אני מתערב. ״אני רוצה להגיע לפיאסטה, זה לא הפיאסטה.״ אני מניח שהבלגן עד כדי כך נוראי. ״זה אכן הפיאסטה. לאחר מעט בלגן.״
״הו.״ הנהג נוחר בזלזול. ״אמרתי לך, אמריקאית מטורפת.״ את סוף המשפט הוא אמר בספרדית, ומיד נסע. ״סול!״ האישה שאני עדיין לא מכיר אכן מכירה את סול, ומיד מחצה אותה בחיבוק אוהב.
״איימי! אויש. התגעגעתי.״ שמעתי את סול אומרת, אל התכוונתי לצותת, אך קצת כן התכוונתי. ״בדקת במצלמות אבטחה מה לעזאזל קרה?״ סול שואלת אותי. ״כן, שום דבר. מישהו דאג למחוק את הכל.״
אני יכול לנחש שהמישהו הזה זה רוסי מכוער. ״מי את?״ שאלתי לבסוף. ״אני איימי, החברה הכי טובה שלה.״ היא מצביעה על סול. פאק, כמעט שכחתי ממה שסול סיפרה לי.
ג׳ייסון בלאק. מזדיין שחושב שהוא יכול לעשות מה שירצה, נשמע כמו מישהו שאני ארצה לחתוך לו את הגרון. אעשה זאת אם הוא יעז להתקרב אל סול.
״אתם יודעים אולי מה קורה עם מנואל? הוא לא עונה להודעות שלי, ואני מודאגת מאוד.״ מנואל? אני לא ממש טוב בשמות. ״הוא גם לא הגיע היום למשמרת.״ הבחורה מאחורי הבר ציינה. הו, נזכרתי. מנואל קארו.
זה לא מתאים למנואל, הוא עובד מסור. היו מקרים נדירים שבהם החסיר ימים, והוא לעולם לא איחר בדקה. ״יש לך את הכתובת שלו לא?״ אני שואל את אנדרו. ״כן. לצערי. הוא גר בשכונה שאפילו עכברים לא מתקרבים אליה.״
״הוא כבר לא גר שם.״ סול השיבה, הוא כבר לא גר שם? לפתע טלפון מצלצל, זה הטלפון של סול. היא קופאת לחלוטין עד שאיימי משתלטת על המצב. ״מה אתה רוצה אידיוט?״ היא עונה לטלפון.
אני חושד שמדובר בג׳ייסון. ״סול.״ אני שולח לעברה מבט. ״אני צריך שתבואי איתי לרגע.״ היא עוקבת אחריי למשרדי. ״מדובר בג׳ייסון?״ אני מברר, לראות את החשד שלי מוצדק. ״כן.״
״את לא צריכה לחשוש. את מבינה שהבוס של המאפיה הספרדית עומד לצידך? את יודעת איזה כח זה נותן לך?״ היא מגלגלת את עיניה. ״אני לא צריך אף אחד מכדי להפגין כח, אני עוצמתית בעצמי. אני לא מעוניינת לראותו.״
״אני לא מופתע שהוא רוצה אותך בחזרה.״ משכתי בכתפיי. ״למה?״ היא אשכרה לא מבינה כמה היא מיוחדת. ״את כמו סם סול, ברגע שטועמים ממך נהיים מכורים, לא רוצים לעזוב.״ חיוך נמתח על פנייה. ״ברצינות?״
״את באמת חושבת שהייתי מתלוצץ לגבי זה סול? את יודעת כמה זמן לקח לי בשביל להביט בבחורה אחרת?״ אני שונא את זה שהיא לא רואה כמה שהיא מיוחדת, היא לא מאמינה למילה שאני אומר, אך היא יפיפייה.
״כן... בטח. כאילו זה לא היה בגלל שנכנסתי להריון.״ היא נוחרת בזלזול. ״את הבחורה היפה ביותר שראיתי בחיי, זה לא קשור להריון. גם אם היית מביאה את הילד הזה הוא בוודאי היה הילד היפה ביותר שהייתי רואה.״
״היית מאוהב בי? הרגשת את הבולשיט הזה גם?״ היא שואלת אותו, ואני לא יודע מה לענות. מאוהב? אין לי מושג. הייתי נער טיפש, אני לא זוכר משם דבר.
הייתי נער מתבגר, אני לא חושב שראוי שאני אתן הסברים בכלל. עשיתי כל כך הרבה טעויות בתקופה הזאת. לא הייתי חוזר לשם גם אם היו משלמים לי מיליוני דולרים. ״זו חתיכת הרגשה הא?״ גיחכתי.
אני אכן זוכר שזה הרגיש כמו אופוריה מטורפת ומסחררת של המון רגשות בו זמנית, זה דבר שלא אשכח.
זה יהיה אכזרי להודות בזה כנראה, אבל לפעמים אני תוהה אם השפתיים שלה עדיין נשארו באותו הטעם כמו שהיה להן כשנישקתי אותה.
באותו הלילה הזה שהוביל לשרשרת של טעויות, טעויות שלא אשכח. אך אני לעולם לא אשכח את הטעם של שפתיה, טעם כל כך משכר.
השפתיים שלה תמיד מבריקות ואדמדמות, אני מניח שזה בגלל השפתונים שהיא תמיד דואגת לשים שגורמים לשפתיים שלה להראות טעימות יותר, מזמינות יותר.
גורמות לי לרצות לטרוף אותה כל שברירית שניה שהיא נמצאת לידי, ואני לא יודע למה.
זה יהיה אכזרי להודות שאני משתוקק לטעום אותה שוב?
כי אני בהחלט אכזרי. ואני כן אטעם אותה שוב, וזו מטרה.
ואני לעולם לא מפשל בשום מטרה.
YOU ARE READING
My sun {4}
Romantiek״העבר נשאר בעבר, תתקדם, תמצא מישהי אחרת.״ ״הו, אני נמצא בעבר?״ ״כן.״ ״מממ... אנחנו עוד נראה לגבי זה.״ *** לא מומלץ לקרוא כסיפור בודד, המשך לסיפור השלישי- ״My past״❤️
