נקודת המבט של כריסטיאנו-
"אתה מגזים. ממתי היא מוצאת חן בעיניך בכלל?" אני שואל ואנדרו מיד מגלגל את עיניו.
"מאז שהיא הפסיקה להתקשר, קדימה! כריסטיאנו, אני צריך להרשים אותה!" הוא מזרז אותי.
"הבנתי לעזאזל."
"אמורה, התגעגעתי. למה הפסקת להתקשר?" אני לא מאמין שאנדרו הכריח אותי לקחת חלק בשטות הזאת.
"אה! איפה אני? אני במסיבה." הוא מסמן לי להדליק, ואני מגלגל את עיניי. אני מדליק את מכונת הקריוקי ושם שיר מטופש.
אנדרו הכיר מישהי מלפני כמה ימים, אמורה. היא הייתה אובססיבית אליו, ואז הפסיקה להתקשר.
הוא חופר לי כבר ימים שהוא חושש שהקסם שלו נעלם, והוא כבר לא מושך בנות כמו מגנטים.
אז הבחורה מסובבת אותו על האצבע הקטנה שלה, גורמת לו לרדוף אחריה. "אמורה, איפה את?"
"היא ניתקה! אני לא פאקינג מאמין..." הוא ממלמל, ואני מכבה את מכונת הקריוקי המטופשת. "אתה אידיוט."
"מה קרה?" קמילה מתיישבת מולנו ושואלת. "ולמה הוצאת את המכונת קריוקי מהמחסן?" היא שואלת אותי.
"בגלל אנדרו המטומטם." אני מצביע לכיוון אנדרו שמנסה לצלם סרטונים ליד הבריכה בשביל שהבחורה תקנא.
"כל זה בגלל אמורה?" היא שואלת מופתעת. "כן, היית מאמינה?" אני נאנח. "הוא לא הריץ נאום לפני יומיים על חיי הרווקות?"
"הוא לא באמת אוהב אותה." סול מצטרפת אלינו יושבת. "הוא לא?" קמילה שואלת מבולבלת.
"אני לא חושבת," סול לוגמת מהמים שלה, ונשכבת על הספה. "למה את לא חושבת? הוא הכריח אותי להוציא את החרא הזה מהמחסן בגללה." הצבעתי על מכונת הקריוקי.
כולנו מסובבים את מבט שלנו לעבר אנדרו שממשיך לרקוד ליד הבריכה כמו משוגע. אני פורץ בצחוק כשאדריאן דוחף אותו למים וטוען שזה בטעות.
"הוא לא מחפש את האהבה של אותה האישה, הוא פשוט רוצה יחס כי הוא חסם את שאר הנשים שהוא סינן ואז הוא הופתע שאף אחת לא מתקשרת. תמצאו הגיון בשטויות שלו..." סול נאנחת.
"אני לא חושב שיש בן אדם בעולם שיכול להבין את הפסיכי הזה."
אבל הפסיכי הזה הוא החבר הכי טוב שלי,
מבחינתי הוא דם מדמי.
***
המוזיקה הרועשת נשמעת ברקע, אני לא מאמין שאנדרו גרר את כולנו למועדון בגלל האמורה הזאת.
אני קרוב ללרצוח מישהו. ואני כבר מותש. סול חיית מסיבות, והיא לא מספיקה לרקוד על שולחנות.
ואני עוד רגע עוקר את העיניים לכל מי שמסתכל עליה כאילו היא כוס מים קפואים בשיא החום.
"אני חושב שאנחנו ברצינות צריכים ללכת." אני מוריד את סול מהשולחן, ומוריד אותה ליד הרכב.
"תכנסי לרכב." היא מנידה בראשה, והיא עוד רגע נופלת. יש לה קיבולת של נהג משאית. היא מסוגלת לשתות בקבוקים שלמים.
"אבל אתה הורס לי את כל הכיף! וחם לי!" היא מנסה לפתוח את רוכסן שמלתה, ואני ישר מכניס אותה לרכב.
"את באמת התכוונת להתפשט עכשיו מול כל הרחוב?" אני שואל זועם, והיא מצחקקת.
"לא," היא מביטה בחלון, ואני מעביר את מבטי אליה לאחר שאני חונה האחוזה. "אז מה ניסית לעשות?"
"רציתי לשגע אותך!" היא אומרת בחיוך שיכור, והיא מורידה את השמלה לגמרי. "לונה!" אני עוטף אותה במעיל שלי.
"אם מישהו כאן הולך אפילו להציץ עליה אני עוקר לו את הפאקינג עיניים!" אני שואג, וכל החיילים לא מעזים אפילו להניף עפעף.
כמו שצריך.
לאחר שהגענו לאחוזה אני מניח אותה על המיטה, והיא מורידה את החזייה. "מה את עושה?" אני נאנח, ומלביש אותה בחולצה שלי.
"אני רוצה אותך," היא מושכת אותי אליה, ואני נושק לראשה, ונשכב לידה. "לא כשאת שיכורה לונה."
"אני ממש אוהבת אותך." היא מסתכלת עליי מהופנטת. "לפעמים אני חושבת שאתה לא מבין כמה אני אוהבת אותך."
"אז אני רוצה להזכיר לך את זה כל הזמן." זה הדבר האחרון שהיא אומרת לפני שהיא שוקעת לשינה עמוקה.
ואם זה נכון שאומרים אמת כששיכורים, אז אני כל כך פאקינג שמח עכשיו. אני אוהב אותה ברמות שאני כבר לא מסוגל להכיל.
הלב שלי לא מסוגל להכיל את כל כמות האהבה שיש לי לאישה היפיפייה הזאת.
לאישה שלי.
YOU ARE READING
My sun {4}
Romance״העבר נשאר בעבר, תתקדם, תמצא מישהי אחרת.״ ״הו, אני נמצא בעבר?״ ״כן.״ ״מממ... אנחנו עוד נראה לגבי זה.״ *** לא מומלץ לקרוא כסיפור בודד, המשך לסיפור השלישי- ״My past״❤️
