My sun {4}

הנדר החדש שלנו-פרק 28

נקודת המבט של כריסטיאנו-

אני בפנטהאוז שלי, לבדי. לא מעוניין כרגע בחברה של שאר האנשים שנמצאים באחוזה.

אני לא מצליח לספיק לחשוב על סול, על כל מה שהיא עוברת. אני מתגעגע אליה, אנחנו כבר בקושי מדברים.
אני שומע צעדים מאחורי, ובתוך פחות מדקה אני מצמיד את התוקף לקיר, ומכוון את האקדח שלי ישירות לראש שלו.

ואז אני מריח את ריח הורדים של סול, שיט.

אני זורק את האקדח הזה, ונאנח בהקלה. ״פאק. חשבתי שאת תוקף מזוין.״ היא מפתיעה אותי כשהיא מצחקקת, ולא נראת כועסת בכלל.

״הכל בסדר אי-״ היא קוטעת אותי, היא מרסקת את שפתיה על שפתיי. מנשקת אותי כאילו אני אוויר לנשימה.
היא נאחזת בי כאילו היא זקוקה לי, זה מרגיש שאם אני הפר את אחיזתי בה, היא תתרסק לרסיסים.

״מה את עושה?״ אני מנתק את הנשיקה, שואף אוויר. ״אני רוצה אותך, צריכה אותך.״ ממתי בדיוק? אני לא מבין אותה. היא חושבת שאני מן משחק מזוין?

״את לא מבינה שאני לא בובה על חוטים סול? את לא יכולה לא לדבר איתי שבוע שלם, ואז לבוא לנשק אותי כאילו את נואשת לי.״ אני מנתק את אחיזתי ממנה.

״לא,״ היא מתנשפת. ״אני לא חושבת שאתה בובה על חוטים, אני רוצה אותך. אני רוצה את כולך כריסטיאנו ולנסי.״

היא מנסה להבהיר לי משהו, אבל אני לא מבין מה. אני מסתכל עליה מבולבל, והיא נאנחת בתסכול.
״מה שאני מנסה להגיד זה...״ היא לוקחת אוויר, מכינה את עצמה למה שהיא הולכת להגיד לי.

זה כזה נורא? מה היא רוצה כבר להגיד לי?

״שאני אוהבת אותך, אידיוט.״ מבט מודאג מתפשט על פניה. ״אתה לא מרגיש אותו הדבר? זה בסדר, אני-״

אני קוטע אותה בנשיקה, בדיוק כמו שהיא עשתה לי מוקדם יותר. היא כורכת את זרועותיה סביב עורפי.
ואני מרים אותה, משאיר אותה צמודה לקיר, ומנשק אותה בלהט. ״אני אוהב אותך, לעזאזל. אני אוהב אותך כל כך.״

חיוך ענק נמתח על שפתיה, והיא מצחקקת. ״אתה מתכוון לעשות עם זה משהו היום?״ היא מצחקקת, מצביעה על גופה.

אלוהים. אני לא עומד בזה.

חשבתי שאני אנוכי כשהייתי לטעום אותה שוב, כל כך טעיתי. אני אנוכי כי אני רוצה לבלות איתה את כל שארית חיי.

״לונה שלי חזרה אליי, זה היום הטוב ביותר בחיי. אני נשבע.״ היא מצחקקת, ואני מושך אותה אליי.

לונה שלי, היא הירח שמאיר לי את היום. אם זה בכלל הגיוני, כי אני מתכוון לכל מילה.

היא הכל, היא השמש והירח שלי. היא הכוכבים שזוהרים. היא הזוהר והאור בהתגלמותו.

״אני מחכה.״ היא אומרת, ואני מסתכל עליה מבולבל. ״למה?״ אני מכווץ את גבותיי. ״אלוהים. בחיים לא הייתי צריכה לשכנע גבר להפשיט אותי.״

״עוד גברים נגעו במה ששלי?״ אני שואל בזעם, והיא פורצת בצחוק. ״די עם הרכושניות, אתה היית הראשון שלי, ו-״

״ואני אהיה גם האחרון.״ אני נוהם, והיא מסתכלת עליי כאילו כרגע הבאתי לה את הדבר שהיא השתוקקה אליו שנים.

״זה איום?״ היא שואלת בחיוך, ואני מניד בראשי. ״זה נדר. הנדר החדש שלנו.״

״אבל עדיין לא ענית על השאלה שלי, גברים אחרים נגעו במה ששלי?״ אני שואל. ״אני בחורה עם צרכים כריסטיאנו!״

פאק. בזה היא צודקת, זה לא שאני לא נגעתי באף בחורה בשנים הללו. עם כמה שאני שונא את זה שגברים נגעו במה ששלי, אני לא יכולתי לכבול אותה אליי.

״פאק.״ אני נאנח. ״את צודקת. עכשיו את מתכוונת להתפשט או שאת הולכת לגרום לי להפשיט אותך?״ היא מגלגלת את עיניה ומצחקקת.

״אני עוד אראה מה אעשה איתך בהמשך.״ היא קורצת לי, ואני זורק אותה למיטתי.

היא מחרפנת אותי, אבל כל כולה שלי עכשיו.

וזה רשמי.