נקודת המבט של סול-
איפה אני לעזאזל?
דפיקות ראש מעירות אותי, אני סורקת באיטיות את המקום בו אני נמצאת, זו לא הדירה שלי, זו לא הדירה של אנדרו. הו. זו הדירה של כריסטיאנו. מה לעזאזל אני עושה כאן?
אני קמה מהמיטה בזהירות, הכל מסחורר בטירוף, אני מרגישה כאילו אני עומדת ליפול בכל רגע. אני מתקדמת אל המטבח בצעדים זעירים, מנסה שלא ליפול, עד שגב שרירי מוכר נחשף לפניי.
ריח של אוכל טרי וטעים מגיע אל אפי, ממתי הוא יודע לבשל? ברגע אחד של מצמוץ, אני משתנקת בבהלה כשאני מוצמדת לקיר וסכין מוצמדת אל גרוני. ״פאק.״ כריסטיאנו משחרר את הסכין. ״חשבתי שאת רוסי מזורגג.״
״אני חייבת כדור לכאבי ראש.״ הוא מביט בי משועשע. ״אני יודע, אני מכיר אותך סול דוראן. את תמיד עשית שטויות, יש לך כדור לכאבי ראש ומיץ תפוזים סחוט על השולחן. אם תרצי לאכול הכנתי כמה פנקייקים.״
אני בולעת את הכדור יחד עם מיץ התפוזים בגרוני, אני טועמת מהפנקייק לאחר כמה דקות, אלוהים פאקינג אדירים. הטעם שלו אלוהי. ״אני רואה שאת ממש אוהבת את הפנקייקים שלי.״ הוא מביט בי מרומה.
״כן, הם טובים. בכל מקרה, מה השעה?״ הוא מביט בטלפון שלי ומחזיר את מבטו אליי. ״חמש אחר הצוהריים.״ אני פוערת את עיניי. פאקינג שיט! קבעתי עם מנואל, התכוונו לראות את הדירה החדשה שלו, אני חסרת אחריות.
״למה השארת אותי כאן?״ שאלתי. ״את היית נראית כל-כך עייפה. כמה זמן לא ישנת כמו שצריך סול?״ נאנחתי, אני לא חושבת שיצא לי לישון כמו שצריך כל השבוע הזה. ״לא ממש ישנתי טוב השבוע.״
לא יצא לי לישון כמו שצריך מאז הבשורות שג׳ייסון עומד לחזור. אני מבועתת. כל לילה יש לי סיוטים, זה הורג אותי מבפנים. אני לא מפחדת ממנו, אלא מהנזק שהוא יצור כשהוא יחזור לחיי בסערה.
״סול את מוכרחה לישון. זה לא בגדר המלצה, זה יותר חשוב מהפיאסטה ומהידיד הזה שלך.״ לפי טון הדיבור שלו, הייתי מנחשת שהוא לא מעריץ גדול של מנואל. ״אתה לא אוהב את מנואל? הוא בחור נחמד.״
״נחמד, בטח.״ הוא נפנף אותי לחלוטין, אך התעלמתי מכך. הוא אוהב להסתיר דברים, לא אקח ממנו את התענוג. ״מחר הטיסה סול, את מוכרחה לישון. אני אעקוב אחרי זה.״ הו, הדאגתי אותו? זה לגמרי נקודה במשחק.
״הדאגתי אותך אדון ולנסי?״ שאלתי מרוצה. ״כן. לחלוטין.״ הוא לגמרי נפל במלכודת שלי, אני לא יכולה שלא לצחקק. ״נקודה לי, אתה עומד להפסיד.״ חייכתי חיוך מרוצה. ״אנחנו תיקו, אני עומד לשבור את זה לונה.״
לונה.
לעזאזל השם הזה שלא שמעתי כל כך הרבה זמן, כל כך אהבתי ושנאתי את הכינוי הזה בו זמנית. ״לונה?״ אני לא יכולה שלא לחזור אחריו. ״שמש זה משעמם, ירח זה בזמן שהחיים מתחילים להיות מעניינים. אי פעם יצאת למסיבה בבוקר? אי פעם השתכרת בבוקר?״
״זה מטופש מצידך להגיד.״ צחקקתי, דבריו היו קצת הגיוניים במוחי, אך שמי מוכרח לייצג את השמש בכבוד. ״אני לא חושב שזה מטופש.״ הוא התעקש. ״מדוע?״ שאלתי. ״הכוכבים זורחים כשהירח מגיע, לא כשהשמש נמצאת.״
״זו תובנה מעניינת, לא אשקר כריסטיאנו. אך השמש מאירה את השמיים, גורמת להכל להראות בהיר יותר, משמח יותר. הירח משדר אופל, חושך. מה מושך אותך באפלה?״ אני תמיד אעדיף שמש. ״את קצת אפלה.״
הוא עוקץ אותי. ״אתה רומז שאני מושכת אותך?״ חיוך משועשע עלה על פניי. ״תשתקי.״ הוא מיד נפנף אותי ולא יכולתי שלא לצחקק. ״אני לגמרי קיבלתי עוד נקודה על זה.״
״אתה עומד להפסיד כריסטיאנו ולנסי.״
YOU ARE READING
My sun {4}
Romantik״העבר נשאר בעבר, תתקדם, תמצא מישהי אחרת.״ ״הו, אני נמצא בעבר?״ ״כן.״ ״מממ... אנחנו עוד נראה לגבי זה.״ *** לא מומלץ לקרוא כסיפור בודד, המשך לסיפור השלישי- ״My past״❤️
