My sun {4}

עבר-פרק 20

נקודת המבט של סול-

״הגעתן!״ אני אומרת בהתרגשות לונסה ואיזבלה, מוחצת אותן בחיבוק. ״כן! הטיסה הייתה מתישה.״ איזבלה נאנחת כשאנחנו מתיישבות במרפסת הענקית של הדירה שאני חולקת עם אנדרו לבנתיים.

מה היה כל כך דחוף שהן טסו לספרד בשביל זה? אני סקרנית. ״אז מה קרה?״ שאלתי. ״את לא תאמיני.״ ונסה חייכה. ״אני בהריון תקין!״ היא מבשרת. ״שקרנית!״ אני שמחה מאוד עבור ונסה, אני יודעת כמה היא עברה.

״גם את וגם קמילה!״ הו ואוו, זו ממש חגיגה. ״מה קורה איתך איזבלה?״ שאלתי כשהיא הייתה נראת קצת מבואסת. אם היא בהריון גם, זה יהיה מדהים. במיוחד לאחר כל מה שהיא עברה, אדריאן מאוד תומך בה.

״אני לא רוצה להיות סביב אדריאן.״ אני מבולבלת. מה היא אמרה עכשיו? זה לא רציני. הם התחתנו לפני חודש בערך. הם היו נראים מאוהבים מעל הראש. ״הוא עשה משהו?״ שאלתי בדאגה. ״הוא בגד בי.״

הלם מציף את גופי, דממה מתפשטת לרגע. אין שום סיכוי שאדריאן בגד באיזבלה. זה ברור כשמש שהוא אוהב אותה בטירוף. הוא פשוט בגד בה ככה? זה מפוקפק.

״מה?! את זה לא סיפרת לי!״ ונסה מיד רטנה, ואני מניחה שאני לא היחידה שבהלם מוחלט כרגע. ״אני שונאת אותו. אני שונאת את העובדה שאני לא מצליחה לשנוא אותו.״
זה נשמע שהיא מבולבלת, דמעות מציפות את עיניה. לעזאזל. היא שבורת לב.

אני שונאת לראות אותה ככה, אני וונסה עוטפות אותה בחיבוק. אני לא מאמינה על אדריאן. איך לעזאזל הוא יכל לעשות לה את זה? ״מה קורה כאן?״ אנדרו מביט בנו בבלבול. ״איז? נעלי העקב שרצית לא היו במידה שלך?״

אנדרו אומר בסרקסטיות האופיינית לו, גורם לאיזבלה לצחקק. ״אידיוט! לא!״ היא נאנחת. ״אדריאן בגד בי.״ ההלם הכה גם באחי, הוא מעביר את מבטו אליי ואל ונסה מוודא שהיא לא עובדת עליו, אך היא נראית כל כך שבורת לב שאני לא חושבת שזו בדיחה.

״מה עושים במצב כזה? אני אמור לקנות לה גלידה או משהו?״ אנדרו לוחש לאוזני, איזה אידיוט. ״פשוט תפגין תמיכה.״ צחקקתי. ״את רוצה גלידה?״ שאלתי, מאמצת את הרעיון של אנדרו. ״אני לעולם לא אסרב לגלידה.״

״אלך לקנות.״ קמתי ואנדרו עצר אותי. ״אל תצאי מהמבנה, יש גלידה אצל כריסטיאנו. תקחי משם, המצב עם המאפיה הרוסית מאוד מתוח.״ הנהנתי למרות שהדבר האחרון שאני רוצה זה ללכת לכריסטיאנו, אלוהים.

אני דופקת על הדלת, ותוך רגע כריסטיאנו פותח את הדלת. מגבת כרוכה סביב מותניו. שיערו רטוב, ריחו הגברי מציף את אפי. ״סול?״ הוא מפנה לי את הדרך להכנס פנימה.

אני לא רוצה אותו בחיי, אבל אני לא יכולה להתנגד לעובדה שהוא כל כך מושך. אני לגמרי הייתי לוקחת אותו עכשיו, הוא מדליק אותי, אם כמה שאני מנסה להתכחש.

״אנדרו אמר לי שיש אצלך גלידה.״ הוא מהנהן. ״תקחי.״ הוא מושיט לי את הגלידה, אני לוקחת אותה וממהרת לעוף משם. אך הוא לא נותן לי. ״מה?״

״אני לא יודע למה או איך, אבל אני זוכר את אתמול בלילה. אני רוצה שתדעי שאני התכוונתי לכל מילה בודדה שאמרתי.״ צמרמורת עוברת בגופי כשאני נזכרת איך התנשקנו בלהט, איך ידיו עברו על גופי.

הוא אוחז בסנטרי בעדינות, מכריח את עיניי לפגוש את עיניו. ״אני רוצה לנשק אותך שוב, וזה עוד יקרה. כי אני לא מוותר עלייך סול דוראן.״ נאנחתי. ״אתה נמצא בעבר שלי כריסטיאנו, תקבל את זה.״

״לעומתך, אני לא שכחתי כל כך מהר איך היינו מאוהבים.״ אלוהים, הוא באמת לא מוותר. ״זה מאחוריי כבר ממזמן כריסטיאנו, תתקדם. תמצא מישהי אחרת.״

אנחנו לא יכולים להיות יחד, זה לא נכון לנו.

״שום דבר לא מאחורייך, ואני עוד אוכיח לך את זה.״
אני רוצה אותו יותר מאי פעם, אבל אני לא יכולה לקבל שום דבר ממנו. הוא לא הגבר בשבילי. ״אל תוכיח לי שום דבר, אתה בעבר.״

״אני נמצא בעבר הא?״

״כן.״

״אנחנו עוד נראה לגבי זה.״