My sun {4}

בנות-פרק 32

נקודת המבט של סול-

אני מחזיקה את אל בידיי, התינוקת הזאת יפיפייה, לא פחות מאחיה. קול ילד יפה תואר. ואין שום ספק שהוא הילד של מתאו.

הם דומים מאוד, קול הוא הגרסה הצעירה יותר של מתאו, והם מאוד רכושניים. וזה משהו שאני שמה לב אליו בעיקר אצל קול.

הוא מאוד רכושני, ומגונן. ואני מצחקקת כשאני נזכרת איך הוא שלף את האקדח פלסטיק והתחיל לירות ברופא בגלל שהוא בדק את קמילה.

"תראי מי פה!" איזבלה אומרת בחיוך, והיא מחזיקה את קול בידה. "דודה סול." הוא אומר בחיוך.

"יכול אני לספר משהו?" קול שואל, ואנחנו מהנהנות. הדיבור של קול כמעט רהוט לגמרי. חוץ מכמה צירופים בודדים שהוא מתקשה בהם.

"הילדה..." הוא ממלמל, ואני ואיזבלה מסתכלות עליו בבלבול. "ארינה! היא רוצה אני אהיה חבר שלה."

"שמעת את זה אל? אח שלך כובש בנות!" אני לוחשת ומצחקקת. "ואתה רוצה להיות חבר שלה?"

איזבלה שואלת בחיוך רחב, והוא מניד בראשו. "למה לא?" אני שואלת. "היא לא רוצה לשחק איתי בפיו פיו!"

"והיא יפה בעיניך?" איזבלה שואלת, ואני מסתכלת עליה וצחקוק נפלט משפתיי. "הוא בקושי בן ארבע בלה, אני לא חושבת שהוא מבין מה אנחנו רוצות ממנו..."

"הוא יודע מה דודה בלה רוצה, נכון קול?" היא מושכת אותי אליו, ומדגדגת אותו. "ה-היא קצת יפה!"

הוא מתקשה לדבר בגלל הדגדוגים של איזבלה. "אל כאן?" טיאגו נכנס לחדר, ומתיישב על הכורסה.

"כן, רוצה להחזיק אותה?" הוא מהנהן, ואני מושיטה לו אותה. "אתה רוצה להתחתן איתה?"

איזבלה ממשיכה לשאול, וטיאגו מסתכל עלינו מבולבל. "הוא בן ארבע בלה, זה לא הגיל של חיידקי בנות?"
טיאגו שואל, ואני פורצת בצחוק. אלוהים, שכחתי מהגיל של החיידקי בנות.

"היי! זה ממש לא נכון טיאגו, כשהיית קטן חשבת שיש חיידקי בנות?" איזבלה שואלת, והוא מגחך.
"האמת שכן, אבל כשגדלתי הבנתי שבנות זה עם מופלא. במיוחד במיטה." טיאגו ממשיך להגיד, ואני מחניקה צחוק.

"יש כאן ילד קטן אלוהים אדירים." אני סותמת את אוזניו, ומצחקקת. "שמעתי! בנות זה עם מופלא במיטה!" קול חוזר על דבריו, ואני נאנחת.

"נדפקנו."

***

אני עולה במדרגות, מתכוונת לעלות לנוח טיפה, אבל יד אוחזת במפרק ידי בעדינות. ואני רואה את מתאו.

"את מוכנה להסביר לי למה לעזאזל קול לא מפסיק להגיד שבנות זה עם מופלא במיטה?" אני מחניקה צחקוק, ונאנחת.

"סיפור ארוך... אבל טיאגו אשם!" אני מצביעה לכיוון טיאגו, והוא מרים את מבטו מהטלפון. "מה?"
"טיאגו! חתיכת אידיוט. קמילה תרצח אותי אם היא תשמע שקול אומר את זה!" אני פורצת בצחוק שכבר לא יכולתי לכבוש.

"תמציא לו איזה משהו..." טיאגו ממלמל, ומתאו מניד בראשו. "אתם עוזרים לי, עכשיו."
אנחנו מתקדמים אל עבר החצר, מוצאים את קול משחק עם אדריאן. "נסיך, הגיע הזמן לעשות שיחה."

מתאו אומר, וקול מהנהן. "אבל אני לא נסיך! אני מלך!" קול אומר בגאווה, ואני מצחקקת.
"אתה הנסיך, אלכסה הנסיכה, ואמא שלכם היא המלכה של חיי." מתאו אומר. "אמא גם שלי מלכה!"

"אתה צודק נסיך, אמא היא המלכה של כולנו. עכשיו, מי אמר לך את השטות הזאת ממקודם?" מתאו שואל, וקול מצביע ישירות על טיאגו.

"הוא אמר שבנות זה עם מופלא במיטה!" קול חוזר על דבריו בקול רם. "לא צריך לחזור על זה קול." מתאו הביט לראות שקמילה לא שמעה את זה וחזר להביט בקול.
"אני אסביר לך למה הוא התכוון, ואז אתה לא אומר את המשפט הזה יותר. בסדר?" מתאו אומר, ושולח מבט לעבר טיאגו.

"אממ לא התכוונתי לזה כמו שאתה חושב, כשתגדל תבין." טיאגו ממלמל, ומתאו מגלגל את עיניו.
"זה מה שאומרים לבנות בשביל להרדים אותם, אומרים להן שהן עם מופלא במיטה, ואז הן נרדמות מהר יותר. בסדר?" מתאו אומר, וקול מהנהן.

"אז אל מופלאה במיטה?" קול שואל, ואני וטיאגו מתפרצים בצחוק. "מה הוא אמר?!" אוי לא. זאת קמילה.
"פאק. סטלה..." מתאו ממלמל. "פאק!" קול חוזר אחריו, וכואבת לי הבטן כי אני לא מפסיקה לצחוק.

"כולם! שיחה. עכשיו!" קמילה צועקת, ותוך כמה רגעים כולם מתיישבים בסלון.

"אתם מוכנים להסביר לי, למה לעזאזל הבן שלי הולך ברחבי האחוזה וצועק שבנות זה עם מופלא במיטה?!" קמילה נוזפת בכולם.

אני משתדלת שלא לצחקק, אני, איזבלה, וטיאגו מחליפים מבט בנינו. "סטלה, סידרתי את זה." מתאו מנסה להרגיע את קמילה, אך אני בספק שזה עובד לו.
"מה אמרת לו?" קמילה שואלת. "שזה עוזר לבנות להרדם מהר יותר."

"אסטופידו! עכשיו הוא יגיד את זה כל הזמן! אני ארצח פה את כולכם!" קמילה יוצאת אל עבר החצר, מחפשת את קול בעיניה.

"כשהוא יגדל הוא יבין את המשמעות האמיתית. אז הוא יבין שצדקתי במה שאמרתי." טיאגו אמר מרוצה מעצמו, סופיה מסתכלת עליו מבולבלת.

"אלוהים. טיאגו! אם תפלוט כאלו דברים ליד הילדים העתידיים שלנו, אתה תהיה בבעיה חמורה!" טיאגו מסתכל עליה מהופנט.

ואני לא רוצה להפריע לרגע שלהם, אז אני לא אומרת מילה. "לילדים העתידיים שלנו?" הוא חוזר אחריה כשהוא מביט בה במבט מהופנט לחלוטין.
"כן, אתה לא רוצה שיום אחד-" הוא קוטע אותה בנשיקה סוערת, וזה לגמרי הזמן שלי לעוף משם.

אני יוצאת לחצר, מחפשת את הגבר שלי בעיניי, ואני לא מוצאת אותו, אני עולה לחדר שלנו, ומוצאת אותו רדום על המיטה.

אני מצחקקת, ונשכבת לידו.
"התגעגעתי אלייך." הוא ממלמל בקול צרוד לאוזני, ומהדק את האחיזה שלו סביבי.

וזה כל מה שאני שומעת לפני שאני שוקעת אל תוך שינה עמוקה.