My sun {4}

ברמן-פרק 18

נקודת המבט של סול-

״מה את חושבת על זו? אני ממש חייבת להשתחרר!״ איימי מציגה שמלה שחורה מהממת.

אנחנו יוצאות למועדון, איימי היא לא היחידה שחייבת להשתחרר. אני ממש מרגישה מחויבות להשתחרר מכריסטיאנו.

אני אמצא כל בן אדם אפשרי על מנת להבריח אותו מראשי, כי אני לא רוצה אותו שם.
אני מרגישה שהעבר שלי חוזר על עצמו, העבר שאני כל כך משתדלת להמנע ממנו, לברוח ממנו.

אז החלטתי. אני לא רוצה את כריסטיאנו ולנסי. אני מתרחקת ממנו, אני אהיה קרה כקרח אליו.

אני אפילו אעמיד פנים שאני שונאת אותו אם אצטרך, אין לי שום ברירה אחרת. אני לא רוצה את כריסטיאנו בחיים שלי.

לא עוד.

״השמלה מהממת, את מוכנה? אני חושבת שהגיע הזמן שנצא.״ רציתי כבר לעוף מהדירה הזאת. ״לפיאסטה?״ היא שואלת. ״לא. הפיאסטה שייכת לאחי הגדול, מן הסתם שצריך מועדון אחר.״

״אוקיי, אני רק רוצה למצוא מישהו, אני רוצה לחגוג ולהשתחרר!״ אין לי מושג ממה היא כל כך צריכה להשתחרר. מאז שהיא חזרה, זה מרגיש שהיא שומרת לעצמה המון סודות.

זה די מוזר.

״אז יוצאים?״ היא שואלת ואני מהנהנת, הרעש של העקבים נוקשים ברצפה נשמע בחלל החדר.

לעזאזל. תזמון גרוע כי בדיוק כריסטיאנו ואנדרו נכנסים אל תוך הדירה.

״ולאן את חושבת שאת הולכת גברת סול?״ אנדרו שואל, ואני מגלגלת את עיניי. ״מועדון.״ בבקשה שהוא לא יעשה דרמות. בבקשה שהוא לא יעשה דרמות. בבקשה. אלוהים.
״בטח. יקרה ביום שהחזירים יתחילו לעוף, תחזרי לחדר שלך.״ נאנחתי.

״אני בת 23, אתה לא באמת יכול להחליט עליי יותר, אבל נחמד שאתה מנסה.״ אני מרגישה את עיניו של כריסטיאנו נעוצות בי.

אני יודעת שהדלקתי אותו, אני מכירה אותו טוב מדי. אני לובשת שמלה חשופה בטירוף בצבע האהוב עליו.
ואני יודעת שהוא נמשך אליי, משמע, שהוא דלוק כרגע. אני יכולה לראות את העיניים שלו מתמלאות בתשוקה.

״אני כן, סול. את לא הולכת לשום מקום.״ הוא ממשיך, ואני מגלגלת את עיניי.

אני רואה את איימי ליד המעלית, איך היא הגיעה לשם? היא עמדה מלפני רגע לידי. רטט נשמע מהטלפון שלי, זו הודעה מאיימי.

איימי: תברחי, זה לא שהם ירדפו אחרינו.

ממש. היא לא מכירה אגו של גברי מאפיה, לרדוף זה התחביב המועדף עליהם. אבל זה לא ימנע ממני לברוח.

ברגע אחד של חוסר תשומת לב, אני בורחת, ונכנסת אל תוך המעלית. ״יופי! חשבתי שלא נצא לעולם.״ איימי מצחקקת. הטלפון שלי שוב רוטט לאחר שאנחנו יוצאות מהמעלית, זו ונסה. ״כן?״

״אני ואיזבלה נבוא מחר לספרד. אנחנו צריכות לדבר, כולנו.״ אני לא מפסיקה להשחיל משפט, היא מנתקת מיד לאחר מכן. זה כל כך מוזר, אלוהים.

אבל כרגע אין לי זמן לשטויות הללו, אני נכנסת אל תוך המונית שהזמנו, והוא נוסע לכיוון המועדון שאיימי מצאה.
אני יודעת ובטוחה שאנדרו רודף אחרינו, כי הרטט מהטלפון שלי לא מפסיק לרגע. אלפי שיחות והודעות.

אני מכבה את הטלפון ויוצאת מהמונית לאחר שאני משלמת, אנחנו נכנסות אל המועדון ואיימי ישר בורחת אל תוך רחבת הריקודים. ״אני הולכת לבר.״ סימנתי לה, היא הנהנה. ״אני רוצה משהו חזק.״ ביקשתי.

הברמן מרים את עיניו אליי, לעזאזל. הוא נראה טוב. ״מה את מנסה לשכוח בייב?״ הוא מחייך. ״יותר מדי דברים.״ אני צופה בתנועות ידיו כשהוא ממלא את כוס הזכוכית בנוזל. ״עליי.״ הוא קורץ.

אני מחליקה את כל הנוזל בגרוני בבת אחת, מתענגת על הצריבה בגרון, התגעגעתי לזה. להרגשה הזאת. זה בהחלט חזק, אבל לא מספיק.

״עוד.״

***

אין לי מושג כמה שתיתי, אבל אני מחוקה לחלוטין בזמן שאני מתמזמזת עם הברמן החתיך.

״אני אגרום לך להרגיש כל כך טוב בייב.״ הוא לוחש לאוזני, ואני מצחקקת בשיכורות. ״כדאי לך.״ הוא מיד נמשך ממני באגרסיביות, אוי לא, אנדרו. ״אתה חסר חיים! תתן לי לבלות!״

״לבלות?! את תבלי כשתביטי בגופה שלו!״ נו באמת.
עכשיו אני כבר רוצה ללכת. ירד לי החשק לשכב עם הברמן הלוהט, בגלל האח המעצבן שלי.

אני יוצאת מהמועדון בזמן שאנדרו מכה את הברמן המטופש, וזרועות מושכות אותי, אני מנסה לצרוח אך כריסטיאנו משתיק אותי. מזל, זה כריסטיאנו. אלוהים.

״מה לעזאזל אתה עושה?!״ אני מיד מתעצבנת. ״דואג שלא ינצלו אותך כשאת לגמרי שיכורה.״ גלגלתי את עיניי. ״אני לא יודע איך השתנת ככה, את היית ילדונת.״

״ילדה הופכת לאישה כשהיא מחליטה לאהוב את עצמה יותר ממה שהיא אוהבת גבר כלשהו.״ המילים יוצאות מפי ללא שליטתי, וכל העבר שניסיתי להדחיק חזר במשפט אחד בודד. ״מה את אומרת...״

״אז את אוהבת את עצמך יותר ממני?״ הוא שואל בשעשוע. לעזאזל. איפה מריה ולנסי האגדית שתלמד אותו להיות גבר לעניין? ״מה לעזאזל גורם לך לחשוב שאתה הגבר המדובר?״

״יש לך עוד גברים בחיים?״

״לא שאתה צריך לדעת עליהם. זה ממש לא עניינך. מריה צריכה לערוך לך סדנה איך להיות ג׳נטלמן אמיתי.״ הוא מניד בראשו בשעשוע.

״לונה, הדבר היחידי שמוציא אותי מדעתי זו את.״