נקודת המבט של כריסטיאנו-
אני לא יכול להבין מה עובר על סול.
מאז הלילה שחלקנו היא לא מספיקה להתנהג אליי כמו כלבה. היא עושה הכל על מנת להדליק אותי. הכל.
מתחככת בי ״בטעות״, לובשת בגדים שגורמים לי לרצות לקרוע אותם ממנה, אך אני לא עושה את זה.
אני שומר על אדישות, אני גם יכול לשחק את המשחק הזה. אני לא יודע מה עובר לה בתוך הראש.
ברצינות. היא מנסה להוציא ממני את הצד השני, האפל. אני יודע את זה. אך אין שום בעיה, אם זה מה שהיא חושקת בו, זה מה שהיא תקבל.
״אני רוצה ויסקי.״ אני אומר כשאני מתקדם לעבר הבר, אני מת להשתכר. לשכוח מהכל. ״בטח.״ היא קורצת לי, זה לא מעניין אותי, אני רק רוצה להשתכר.
אני לא מחפש לזיין את הברמנית המסכנה הזאת. רוצה רק בחורה אחת, סול דוראן. רק אותה, אף אחת אחרת. היא שלי, אני רוצה שהיא תהיה שלי.
אני כבר לא חושב בהיגיון, אני פשוט רוצה אותה. נמאס לי מהכל, אני רוצה לטעום אותה. אני רוצה את כל מה שיש לסול דוראן להציע.
אני רוצה את כולה. את החריפות שבה, את ההערות העוקצניות שלה, את הצחוק שלה, את החיוך הזה.
אני רוצה את זה. אני נואש לזה.
סול חושבת שהיא היחידה שהייתה מאוהבת בי נואשות כשהיינו נערים, אין לה מושג אפילו.
הייתי כל כך מאוהב בה, ועכשיו? סול מסומנת אצלי. היא מטרה אצלי. אני לא אפספס.
אולי ויתרתי כשהייתי נער אידיוט, אבל עכשיו? אני לא עומד לוותר עליה. לעולם לא.
אני אלחם כמה שאצטרך, ואני יודע. אני יודע שהיא תהפוך את זה לכמעט בלתי אפשרי, אבל אני אוהב לעשות את הבלתי אפשרי.
***
אני שתיתי הרבה, אני בקושי מצליח לנהוג כמו שצריך, אני עשיתי כבר כמעט שלוש תאונות.
אבל לא אכפת לי, כלום לא משנה לי. אני רק רוצה את סול כרגע. אני חונה את הרכב, אני רואה כמעט אדום בעיניו מרוב שאני נלהב לראות את סול. אני לא יודע מה עובר עליי, אך השבוע הזה היה כמו גיהינום.
היא לא החליפה איתי מילה, היא הייתה קרה כקרח אליי. ואני לא יכול לשאת את זה יותר. ״סול!״ אני דופק על הדלת בחוזקה, היא לא פותחת את הדלת. אני ממשיך לדפוק. ״שלוש בבוקר! תעוף מכאן!״
היא פותחת את הדלת כשהיא נראית כל כך עייפה, אך אני לא חושב בבירור בכלל, אני מצמיד אותה לקיר. ומרסק את שפתיי על שפתיה הרכות. ידעתי. ידעתי שעדיין יש לה את אותו הטעם שזכרתי.
״אנחנו לא יכולים לעשות את זה.״ היא לוחשת כשאנחנו מתנשקים בלהט. ״אנחנו כן.״ התעקשתי כשהמשכתי לנשוק לשפתיה. ״אתה שיכור, תזוז ממני.״ לבסוף היא הודפת אותו לאחור.
״אני מוכנה לדבר איתך, אבל כשתהיה פיקח. אבל כרגע? אתה שיכור מהתחת כריסטיאנו.״ פאק. היא משגעת אותי. ״אני צריך אותך.״ לחשתי לאוזנה. ״אתה לא צריך אותי.״
״כן אני כן. אני זקוק לך, נואש לך, צריך אותך. תאמיני לי סול.״ אני חייב שהיא תבין שזה כבר לא משחק. אם זה משחק, היא ניצחה. ניצחה לחלוטין.
היא מצחקקת. ״יש לי נקודה כריסטיאנו, אפילו הרבה יותר מנקודה אחת. אני חושבת שניצחתי את המשחק הקטן שלנו.״ היא אומרת כאילו קראה את מחשבותיי.
״את ניצחת. כל חלק בי נואש בך.״ אני לא שולט במילים שיוצאות מפי, אני פאקינג מחוק. ״יש לך המון כוח עליי.״
״אתה שיכור כריסטיאנו. אתה לא חושב בפיקחות, תלך לישון.״
״הו סול,״
״אין לך מושג איך אני מרגיש.״
YOU ARE READING
My sun {4}
Romance״העבר נשאר בעבר, תתקדם, תמצא מישהי אחרת.״ ״הו, אני נמצא בעבר?״ ״כן.״ ״מממ... אנחנו עוד נראה לגבי זה.״ *** לא מומלץ לקרוא כסיפור בודד, המשך לסיפור השלישי- ״My past״❤️
