My sun {4}

ברכיים-פרק 6

נקודת המבט של כריסטיאנו-

מתח. מתח אדיר.

אני יושב בפיאסטה עם אנדרו, אנחנו עוברים על הסרטונים של המצלמות אבטחה. שום דבר לא נרגע, ואני מנסה לפענח איך לעזאזל עוד רוסי התחמק מתחת לאפי.

אני מביט בפתק שקיבלנו מהבוס החדש של המאפיה הרוסית, אני זועם. הם חבורה של אידיוטים שברגע שאטפל בהם הם יהיו מסכנים.

אנחנו בכל מקום, תמשיכו לנסות להוריד אותנו. אתם לא תצליחו.
בברכה, מהבוס החדש שבקרוב יחזיק בגופה שלך.

אני לא מערב בזה את המאפיה האיטלקית, זה מעמיד את קמילה בסכנה. את אחותי הקטנה. המאפיה הצרפתית לא באה בחשבון, הם יערבו את מתאו.

מה שאומר שאנחנו בזה לבד, שזה בסדר גמור. אנחנו מאפיה חזקה, ואם צריך אני ארצח כל פאקינג רוסי מזדיין שיגיע לטווח הראייה שלי. ״תראה, מי זאת?״ אנדרו מצביע על אישה שיושבת עם משקפי שמש בסרטון.

אני מחכה לשמוע ממנה משהו, כל דבר. אך היא לא עושה דבר, לא מדברת, לא מוציאה מילה. אני בוחן כל תנועה שלה בעיניי, הפתק כנראה לא ממנה. אבל מי היא לעזאזל?

״היא אפילו לא מדברת.״ אנדרו נראה כאילו ראשו עומד להוציא עשן כשהוא מנסה לפענח מה הסיפור שלה. ״היא בטח סתם אידיוטית על סמים.״ משכתי בכתפיי, זה ההסבר ההגיוני.

אני משתגע, אני לא מצליח לפענח שום דבר. הטלפון שלי מצלצל, זה מרקוס. אני כבר יכול לנחש מה הוא רוצה. ״בוס, עוד חייל בוגד התגלה.״ ידעתי. ״מי הפעם?״ שאלתי ביובש. ״חואן, הוא תיכנן לנסות לנטרל אותך הלילה.״

״אני בדרך.״ ניתקתי את השיחה. ״אנדרו. תארוז את הדברים שלך, אנחנו לא נשארים באחוזה הזאת. אנחנו נפטרים מהם, מכל החיילים. לא ניתן לסמוך שם על אף אחד.״ זו ההחלטה הנכונה.

״בסדר. זה סיכון לא קטן, אך אני מניח שזה יכול לעבוד.״ אנדרו הסכים, מיהרתי לארוז את הדברים שלי, ומיד יצאתי מהפיאסטה. לא מבזבז רגע אחד. אין לי זמן לשטויות האלו.

תוך כמה דקות אני מגיע אל האחוזה. ״כולם, בשורה.״ אני פוקד, כל החיילים ממהרים לעמוד בשורה. ״עוד בוגד התגלה.״ חשקתי מבין שיניי בכעס. ״לצערך הרב, הדבר היחידי שינוטרל היום, זה אתה.״ הבטתי לחואן המפוחד בעיניו, ויריתי כדור בתוך ראשו.

״אני לא סומך על אף אחד מכם יותר, כולכם מפוטרים. כל מי שיתקרב אל השטח שלי, יקבל כדור שיגרום למוח שלו לזלוג החוצה. מובן?״ העברתי את עיניי בין כולם. ״כן בוס.״ שיחררתי אותם.

אנדרו מגיע עם סול, ואנחנו נכנסים אל האחוזה הריקה.

״תארזו, אנדרו יש לך פנטהאוז שצמוד לשלי, יש לנו מבנה למקרה חירום. זה המקרה חירום.״

***

לאחרשעות של אריזה, הגענו לפנטהאוז.
המקום שאף אחד לא יודע עליו מלבדנו.

הם מצפים שנלך לאחוזה השנייה, אבל לא. צריך לתעתע בהם. אני פאקינג אשמיד את המאפיה הרוסית, אשמיד אותם בתורות ובאיטיות, אחד אחד.

״זה היה חתיכת יום.״ אנדרו נאנח. ״מה תעשו ללא חיילים עכשיו?״ סול שאלה בדאגה. ״אדבר עם מתאו, הוא ישלח לנו כמה. יש לנו את מרקוס.״ אני לא צריך הרבה חיילים, אך אני מוכרח שיהיה לי כמה שישמרו על הדירה.

״סול, את צמודה אלינו. אין סיכוי שאת יוצאת מהמבנה הזה בלי כריסטיאנו או בלעדיי.״ אני שומע את אנדרו אומר לפני שיצאתי אל המרפסת, אני לא מבזבז שניה, אני מחייג אל קמילה. ״קמיל.״

״כריס! אלוהים כמה שהתגעגעתי.״ אני שומע את קולה האוהב. ״מה שלום המאפיה? עדיין בבלגן?״ נאנחתי. ״האמת שכן.״ לא הרחבתי, לא רציתי שהיא תדע יותר מדי. אני מגן על אחותי הקטנה. ״אגיד למתאו לשלוח לכם כמה חיילים, הם לא יבגדו בכם. בוודאות.״

״על מה את מדברת?״ שמעתי את קולו של מתאו ברקע. ״אתה יודע מה? תדבר איתו על זה בעצמך.״ היא אמרה רגע לפני שקולו של מתאו נשמע. ״ולנסי. מה אתה צריך?״ אני שונא לבקש דברים, אך אעשה הכל על מנת להגן על הקרובים שלי.

״אם תוכל לשלוח לי כמה חיילים אעריך את זה. נפטרתי מכולם, אני לא סומך עליהם.״ אמרתי בכנות. ״בטח. כמה אתה צריך?״ ובכן, לא היה לי מושג איזה כמות אני צריך מכדי שהמאפיה הרוסית לא תשים לב אליהם. ״כמה שתוכל, אך לא יותר מדי.״

״אין בעיה, אשלח אותם אלייך מחר.״ איזו הקלה, אני שמח שיש לי קשרים עם עוד מאפיות. ״תודה. לילה טוב.״ מיהרתי לנתק את השיחה, ושמעתי את קמילה צועקת ברגע לילה טוב. ״להתראות ולנסי.״ השיחה נותקה.

״כריסטיאנו?״ קול נשי נשמע מאחוריי, זו סול. ״למה את לא נמצאת בפנטהאוז של אנדרו?״ שאלתי, זה מוזר שהיא נמצאת כאן. ״בכנות, אני דואגת.״ היא מסבירה לי. ״אין לך ממה לדאוג.״

״יש לי. ההורים שלי בקבר ממזמן, אנדרו הוא כל מה שיש לי.״ הבנתי את הדאגה שלה, אך לא הייתי זה שיכול לנחם אותה. ״את מוציאה אותי מדעתי.״ מלמלתי. ״אני? מה כבר עשיתי?״ היא מצחקקת.

״את עושה המון, את אישה עכשיו. אין לך מושג כמה כוח יש לך עליי.״ אמרתי בכנות, זה בוודאות היין ששתיתי מוקדם יותר שמשפיע עליי מעט.

״ועוד אמרת שלא אנצח אותך במשחק שלנו.״ חיוך מרוצה נמתח על פנייה.

״הו סול,״

״אני עוד אלמד אותך איך משחקים.״