נקודת המבט של סול-
״שבוע. שבוע שלם שאחי הגדול מתנהג כאילו אני לא קיימת, השבוע הכי גרוע בחיי.״
״שבוע שלם שלא דיברתי עם כריסטיאנו רק בגלל הרגשות אשם, הם רבו, הייתי בטוחה שאנדרו עוד יהרוג את כריסטיאנו בגלל המכות המטורפות שהיו שם.״
״איימי מתנהגת מוזר, ממש מוזר.״ אני נושפת אוויר, מחכה שהאוויר הנעים ייבש את דמעותיי. אני מניחה זר פרחים על המצבה. ״אני מתגעגעת אלייך מנואל.״
אני בודקת מה השעה, ורואה שאני כאן כבר שעה. אם לא הייתה לי משמרת עכשיו, הייתי נשארת כאן לנצח.
״אבוא לבקר שוב בקרוב, מתגעגעת.״ אני קמה ונכנסת אל תוך הרכב שלי. ותוך כמה דקות, מגיעה לפיאסטה.
רגע לפני שאני יוצאת מהרכב, אני מדגישה את האיפור שלי, בשביל שלא ישימו לב שבכיתי. ״בוקר טוב אנדרו.״ אני מנסה את מזלי, מושיטה לו את השוקולד האהוב עליו, הוא מצביע על הדלת ושותק.
״בחייך, עבר שבוע שלם אנדרו... אני נשבעת לך שמאז מה שקרה לא החלפתי מילה עם כריס-״ אני קוטעת את עצמי כשאני רואה את מבטו הזועם. אני יוצאת ממשרדו, אני מתיישבת על אחת הספות שם, אני לא מסוגלת לשאת את זה עוד.
אני מרגישה נורא, במיוחד בגלל העובדה שאנדרו וכריסטיאנו החברים הכי טובים כבר מגיל צעיר מאוד.
והכל בגללי, אנדרו לא מסוגל לשמוע את השם כריסטיאנו יותר. הוא מתעב אותו, וזה בגללי.
״לא! אנדרו! תפסיק!״ אני מנסה להרגיע את אנדרו שחובט בכריסטיאנו בחוזקה.
אלוהים, הוא עוד יהרוג אותו.
״סול, תעזבי את זה. תתני לו, פשוט תלכי מכאן.״ כריסטיאנו אומר, ואני מנידה בראשי. ״לא בבקשה...״
״הייתי נאמן לך כל הזמן! תמיד. הייתי החבר הכי טוב שלך, לא העזתי להפר את האמון בנינו. זה איך שאתה גומל לי? מזיין את אחותי הקטנה מאחורי הגב שלי?!״ כריסטיאנו מנסה לדבר, אבל אנדרו חובט בו שוב.
״את הדבר היחיד שנשאר לי בעולם הזה, אחותי. את הדבר היחיד שחשוב לי, ואתה ידעת את זה. אתה חתיכת בן זונה, אל תדבר איתי יותר לעולם. פאקינג בוגד.״
אני נזכרת בכל מה שקרה, פלאשבקים עולים במוחי, ואני נרתעת. נרתעת מלחשוב על כל מה שהיה.
ולא רוצה לחשוב על מה שיהיה, בחיים לא ראיתי את אנדרו ככה. אחי הגדול, הדבר שהכי חשוב לי...
בחיים לא ראיתי אותו כל כך עצבני, כל כך פגוע, כל כך מאוכזב. זה שבר אותי.
נקישות של נעלי עקב מעירות אותי מהמחשבות שלי, אותה האישה, עם אותן המשקפי שמש. היא שולחת לעברי מבט, לאחר שהיא שמה לב לעיניי הדומעות היא מתיישבת לידי.
אני מסתכלת עליה בבלבול מוחלט, האישה הזאת תמיד סיקרנה אותי. היא לא מדברת.
אבל יש לה חוש אופנה משובח, וריח מעולה שאי אפשר להתעלם ממנו. אבל כל זה לא עניין אותי ממש.
אלא דבר אחד, למה היא לא מדברת?
״את בוכה. למה?״ וגם כשהיא מדברת, היא בקושי מדברת. אם זה בכלל הגיוני, ככה זה מרגיש לי. ״סיפור ארוך. ממתי את מדברת?״ שוב שאלתי. אני עוקבת אחרי מבטה, היא מביטה אל המצלמת אבטחה.
״תעקבי אחריי.״ היא יוצאת מהפיאסטה ואני אחריה. לבסוף היא מתיישבת על ספסל כלשהו, ואני מתיישבת גם. ״עכשיו אפשר לדבר כמו שצריך.״ אני מבולבלת. ״למה את מתכוונת?״ אני שואלת בבלבול.
היא מורידה את משקפי השמש שלה, אני באמת לא יודעת איך להגיב לסיטואציה, היא לא דיברה איתי מעולם חוץ מפעם אחת. אך להוריד את משקפי השמש? הייתי בטוחה שהן דבוקות לה למוח ושהיא לעולם לא תוריד אותן.
״מפתיע אני יודעת.״ היא מצחקקת, חושפת חושפת זוג עיניים חומות. היא מאוד יפה. ״למה את מדברת איתי? בפיאסטה את לא מוציאה מילה.״ היא נאנחת. ״זה סיפור ארוך, זה לא הזמן שלי לספר אותו, זהו זמנך כרגע.״
״סול? מה את עושה כאן?״ כריסטיאנו. אוי לא, אני לא רוצה לדבר איתו, אני לא יכולה. הרגשות אשם תוקפים אותי בכל פעם מחדש.
״אני מניחה שנדבר בפעם אחת, סול.״ האישה מרכיבה את משקפי השמש שלה שוב, והולכת. נעלמת כלא הייתה. אני עוד אחשוב שהיא רוח רפאים, בחיי. ״כלום.״ אני מנפנפת את כריסטיאנו ונכנסת אל תוך הפיאסטה.
אני שוקעת שוב במחשבותיי כי אין לי שום דבר אחר לעשות, אני רק רוצה שהמצב ישתפר,
שאחי ידבר איתי שוב.
YOU ARE READING
My sun {4}
Romance״העבר נשאר בעבר, תתקדם, תמצא מישהי אחרת.״ ״הו, אני נמצא בעבר?״ ״כן.״ ״מממ... אנחנו עוד נראה לגבי זה.״ *** לא מומלץ לקרוא כסיפור בודד, המשך לסיפור השלישי- ״My past״❤️
