נקודת המבט של כריסטיאנו-
המצב מחורבן מכל מבחינה אפשרית. אני מתגעגע לחבר הכי טוב שלי, הוא לא מחליף איתי מילה.
הוא לא מסוגל להסתכל לי בעיניים, ואני שונא את זה. אני גם שונא להודות שבשביל סול זה שווה את זה.
כל כך שווה את זה, אבל אני לא רוצה לאבד אותו. אני אנסה לדבר איתו שוב היום, בפעם השמינית ברצף.
כל השבוע הזה, כל יום ניסיתי לדבר איתו. שום דבר. וסול? היא מתרחקת ממני כאילו אני רעל.
היא לא מחליפה איתי מילה, ואני לא יודע איך, אבל הפסדתי מכל הכיוונים. רק בגלל שניסיתי להשיג את הבחורה שאני רוצה.
אני פותח את דלת משרדו, ושוב. הוא לא טורח להסתכל עליי אפילו. כל המשרד שלו מפוצץ בשוקולדים, בלונים, פרחים.
לעזאזל. מה אני וסול לא הבאנו לו? הכל מהכל. קניתי לו כל מה שהוא אי פעם רצה בשבוע הזה.
אני לא יכול לאבד אותו, הוא החבר היחידי שלי.
״אנדרו, אני יודע שאתה לא מדבר איתי. אבל זו לא אשמתה של סול. זו אשמתי, אני נישקתי אותה. והמבטים הזועמים שלך אולי מפחידים אותה, אבל לא אותי.״ אני מתיישב בכיסא מולו.
אין סיכוי שאני יוצא מהמשרד הזה בלי שאני אומר לו כל מה שיושב לי על הלב. אני חיכיתי כל השבוע.
נתתי לו זמן, אבל בקצב הזה, הוא לא ידבר איתי עד שאני אהיה בקבר.
״אני רוצה אותה. אני יודע שאתה כנראה לא נלהב מזה, ואני יודע שהייתי צריך לספר לך. אבל מה אתה רוצה? שסול תשאר רווקה לנצח? אני מבין. אתה האח הגדול והמגונן, אני גם אח גדול. לא תמיד אהבתי את מתאו, אבל הוא משמח את קמילה, היא מאושרת איתו.״
הוא לא מגיב, אז אני ממשיך לדבר. ״אם אתה תחליט לדבר עם סול והיא תגיד לך שאני עושה לה רע. אני נשבע באלוהים אנדרו, אני אתרחק. אבל אני מאוהב בה, כל כך מאוהב בה. ואני מקווה שאתה תבין את זה לפחות.״ אני קם מהכיסא, ומתכוון לצאת מהחדר, הוא כנראה לא יגיב.
״כריסטיאנו.״ קולו עוצר אותי. ״אני לא כועס בגלל שאתה מאוהב בה, אני כועס כי כל זה התנהל מאחורי הגב שלי. אני כועס כי סמכתי עלייך בזמן שהלכת מאחורי הגב שלי עם אחותי הקטנה. אני כועס עלייך כי בזמן שהייתי נאמן לך כל-כך זה עשית דברים מאחורי הגב שלי!״ הוא מטיח את ידיו על השולחן בחוזקה.
״מה אני יכול לעשות אנדרו? אני באמת לא יודע. תגיד לי אתה, מה אני יכול לעשות בשביל שתסלח לי?״ אני שואל. ״כלום, אנחנו כלום מעבר לשותפים במאפיה. אני לא סומך עלייך יותר.״
פאק. המילים שלא רציתי לשמוע, אני מבין את הכעס שלו, אני באמת מבין. אבל מה לעזאזל אני אמור לעשות?
״זה לא היה אמור להיות ככה, אנחנו לא היינו יחד אנדרו. ניסיתי בעצמי לברר מה קורה. ברגע שהייתי מפענח, הייתי רץ לספר לך. מה אתה חושב שהייתי עושה? בורח ללאס וגאס ומתחתן איתה מאחורי הגב שלך?״ אני אומר במטרה להחדיר לו קצת הגיון.
צרחה מחרישת אוזניים נשמעת ואני ואנדרו ממהרים להגיע לבר של הפיאסטה. סול מתמוטטת על הרצפה בבכי.
אנדרו ישר רץ אליה, אני מנסה להבין מה קורה. אקדח טעון זרוק על הרצפה. ריח של דם באוויר.
איימי, היא נרצחה.
״איפה המזדיין שעשה את זה סול?!״ אני נוהם, והיא מנידה בראשה בהיסטריה. ״ה-הוא ברח!״ היא מתייפחת אל תוך כתפו של אנדרו שעוטף אותה בחיבוק.
אני יוצא מהפיאסטה, ורואה רוסי מזדיין מנסה לברוח. אני רץ לכיוונו. ואני מספיק מהיר בשביל להשיג אותו.
רוסי מזדיין. אני טוען את האקדח שלי, ויורה ברגלו. הוא מתמוטט על הרצפה, מזל שזה איזור נטוש.
אם לא, כנראה שאלפי עיניים היו עליי כרגע. ״חתיכת בן-זונה.״ אני יורה ללא הפסקה, מחורר את גופו
עד שהוא נותר ללא רוח חיים. אני מתקשר למרקוס, מחכה שהוא יענה. ״בוס.״
״מרקוס, תשלח חיילים לפנות גופה של רוסי מזדיין.״ אני זועם. ״אין בעיה.״ אני מנתק וחוזר אל תוך הפיאסטה לאחר שדאגתי שכמה עובדים מהפיאסטה ישגיחו על האיזור.
אני חוזר אל תוך הפיאסטה, החיילים מפנים את הגופה של איימי. אני לא חושב שסול תוכל להתמודד עם זה יותר.
מנואל, איימי.
הם לוקחים את כל האנשים שהכי חשובים לה.
למה? היא בקושי קשורה לעולם המאפיה.
בסך הכל בחורה שחזרה לספרד, וזה מה שהיא צריכה להתמודד איתו. אני שונא את זה.
״איימי... מנואל...״ היא מייבבת, ואנדרו נאנח. ״אני סולח לכם, אני בעצמי לא חושב שאני יכול להמשיך לכעוס עליכם בכל המצב הזה.״
אם יש שני דברים שמאפיינים את אנדרו דוראן, זה ללא ספק סרקסטיות, ופיצולי אישיות.
הוא אמר לי לפני חצי שעה שאנחנו רק שותפים למאפיה, אבל עכשיו? אני יותר שמח מעולם על הפיצולי אישיות הללו.
החבר הכי טוב שלי חזר אליי.
״למה הם עושים לי את זה? אלוהים. איימי רק רצתה לבוא לכאן בשביל לעזור לי, ג׳ייסון היה אמור לבוא. אבל הוא מעולם לא הגיע...״ סול מנגבת את הדמעות שלה, ואנדרו מגחך.
״את חושבת שלא ידעתי על המזדיין? לא סיפרת לי, אבל היו לי את הדרכים שלי. הוא ניסה להגיע אלייך, אבל הכדור שהוא קיבל בדיוק בין עיניו. מנע ממנו.״ אנדרו אומר בחיוך מעוות.
הוא קורא לכולם פסיכים, אבל הוא הפסיכי האמיתי. אבל זה אנדרו, וזה לא מפריע לאף אחד. בסך הכל אח גדול למופת. ״יהיה בסדר.״ אנדרו נושק לראשה. סול לעולם לא נראתה שבורה יותר.
לונה שלי, כל הדברים המזורגגים שהיא עוברת... והיא עדיין תמצא דרך לזרוח, אני מאמין בה.
אני תמיד אאמין בה.
YOU ARE READING
My sun {4}
Romansa״העבר נשאר בעבר, תתקדם, תמצא מישהי אחרת.״ ״הו, אני נמצא בעבר?״ ״כן.״ ״מממ... אנחנו עוד נראה לגבי זה.״ *** לא מומלץ לקרוא כסיפור בודד, המשך לסיפור השלישי- ״My past״❤️
