My sun {4}

סרט-פרק 16

נקודת המבט של סול-

אני לא מאמינה שאני ליד כריסטיאנו, צופה בסרט יחד איתו. זה חמוד מצידו, לא חשבתי דבר יוכל לעודד אותי. אך כריסטיאנו לא עושה עבודה רעה.

אני אישה קשה, אני מודעת לזה. לרוב לחברה של היום קשה להתמודד עם נשים עוצמתיות. אך כריסטיאנו לא נכנע בקלות, לא הסכים לקבל לא כתשובה. אם לא הוא, כנראה הייתי שוכבת במיטתי ומתמרמרת על עצם קיומי.

״על מה את חושבת? את פשוט בוהה בשולחן.״ כריסטיאנו מעיר אותי ממחשבותיי. ״עלינו.״ עניתי. ״עלינו?״ הוא חזר אחריי מבולבל. חשבתי על המון דברים, אך בעיקר על העבר שחלקנו יחדיו.

״מה חשבת עלינו?״ הוא שאל. ״נהגנו לראות סרטים יחד פעם, אני מניחה שזה החזיר אותי לאחור.״ כריסטיאנו היה גבר חלומותיי, בכנות. הייתי בטוחה שנתחתן יום מן הימים.

״את יודעת מה עוד נהגתי לעשות בעבר?״ הוא מביט בי במבט שלא ידעתי לפרש. הנדתי בראשי, ידו התמקמה על ירכי, השילוב של ידו החמה יחד עם הטבעות הקרות ידע לשגע אותי.

הוא עולה למעלה בעדינות, ומבקש בעיניו אישור. ואני מהנהנת, אני לא מסוגלת להפסיק את זה. לא כרגע. הוא מושך אותי אליו, כל רגל שלי בצד אחר של גופו, הוא לא מנתק את קשר העין לרגע.

ידו משתחלת מתחת לחולצתי, הוא מלטף את בטני. וזה מרגיש טוב, כל כך טוב. שילוב החום עם החום גורם לצמרמורות לרדת במורד גופי, אני נאנחת, מאבדת שליטה, הוא נראה מרוצה.

אני לא חושבת שאני מסוגלת לעצור את מה שקורה כאן, המוח אומר לי להפסיק את זה מיד. אך הלב שלי נואש אליו. ״כל הפנטהאוז הענק הזה לרשותנו לונה, תרשי לעצמך לעשות רעש.״ הוא עקץ.

״מה אתה עושה כריסטיאנו? זה לא נכון לנו...״ אני ממלמלת לאוזנו, והוא שולח את ידיו לאגני. אני מנסה להחדיר הגיון לראשו, אך דבר לא חודר. כאילו הוא הציב לעצמו מטרה כלשהי.

הוא לא מוכן לקבל לא, ואני לא מוכנה להגיד לא.

הוא מלטף את אגני בעדינות, והלחץ בין רגליי עולה ועולה. משתוקקת למגע, למשהו. אני שולחת לו מבט.

הוא יודע מה אני רוצה.

״מה את רוצה לונה? במילים.״ הוא דורש ממני, אני לא מסוגלת להגיד את המילים המלוכלכות האלו.
המילים שהוא רוצה לשמוע, המילים שגורמות לי לצמרמורות.

המילים שהוא תמיד רוצה לשמוע, נואש לשמוע. המילים שהוא צריך לשמוע. חייב לשמוע. ״לא.״ מלמלתי. ״בסדר, לא חייב, נמשיך לצפות בסרט.״

פאקינג דושבג שכמותו. הוא לא יכול להדליק בחורה ואז לכבות אותה בשניה! הוא מדליק את הסרט בחזרה כאילו כלום לא קרה, אני עומדת להשתגע.

איך אני עומדת לצפות בסרט עכשיו כאילו לא קרה כלום? כאילו ידיו לא חקרו את גופי עוד מלפני רגע.
אני חושבת שאני עומדת להתחרפן, הלחץ הורג אותי. אני חייבת שהוא יגע בי שוב, אני זקוקה לזה.

זין על זה. אני עוצרת את הסרט. ״מה את עושה?״ עיניו חוקרות אותי, אני מטומטמת. אני נותנת לאקט המיני הזה להשתלט עליי לחלוטין, לקחת שליטה עליי, זו טעות.

״אני לא יודעת, זה לא משנה. עזוב אני חושבת שכדאי שאלך.״ אני ממהרת לומר, ואני מתקדמת לעבר הדלת.
אבל תוך רגע אני מוצמדת לקיר, ללא האפשרות לזוז. לעזאזל. הוא בטח נואש אליי.

אני אומרת את המובן מאליו, אני שמה לב להתנהגות שלו. טיפשה אני לא, והוא יודע את זה. ״את באמת רוצה ללכת? להשאיר אותי ככה?״ הוא מסובב אותי כשאני עדיין צמודה אל הקיר הקר.

הוא לוחש את המילים האלו לאוזני, גורם לי לאבד כל שפיות אפשרית שבקושי נותרה לי.
הוא מצמיד את הבליטה שלו לישבני, ואני חושבת שאני עומדת לאבד את זה לחלוטין.

למה הוא חייב להיות כל כך מושך? מוכרח לגרום לי לרצות את זה כל כך. הוא מסיט את שיערי הצידה, נושק לצווארי. בדיוק כשחשבתי שאני עומדת לאבד את זה לחלוטין הוא אוחז במותניו ומלטף.

הוא גורם לי להתחרפן בכל צורה אפשרית, הוא נואש שאני אגיד את המילים שהוא רוצה לשמוע. ראשי מסתובב לאחור, יוצר קשר עין. להבות של תשוקה בעיניו ואני כבר נכנעתי. ״אני נכנעת.״

״את תמיד נכנעת לי.״ הוא מחייך חיוך מרוצה. ״תשתוק כבר. דושבג.״ אני מגלגלת את עיניי. ״אני רוצה לשמוע עכשיו, במילים.״ הוא פוקד, גורם לי לרצות אותו אפילו יותר, אם זה בכלל אפשרי.

״אני זקוקה לך, זקוקה ש...״ אני אומרת, וקוטעת את עצמי. אני באמת מסוגלת להגיד את זה? ״תוציאי את זה. ביישנית את לא.״

״בבקשה תגע בי.״ לבסוף אני מבקשת. ״פאק כן!״ הוא זורק אותי על מיטתו.

זה עומד להיות הטעות הכי מענגת שתהיה לי בחיים.