My sun {4}

תחתונים-פרק 17

נקודת המבט של סול-

אני קמה במיטה של כריסטיאנו, זרועות חטובות עוטפות אותי. חום גופו מורגש, ואני לא רוצה לזוז. אני רוצה להקפיא את הרגע הזה, אלוהים.

אני אכן לא זוכרת דבר מהפעם הקודמת שחלקנו לילה יחדיו, אך זה בטוח פי אלף יותר טוב. ״בוקר.״ אני שומעת את קולו של כריסטיאנו. הוא כל כך מושך.

הזיפים שמעטרים את קו הלסת שלו, עיניו הכחולות, שיערו החום, המבנה גוף השרירי שלו. אפילו הקול שלו מדליק אותי. ״אתה חושב שזו הייתה טעות?״ אני שואלת בתקווה שהוא יגיד לא. ״לא. בסך הכל תשוקה של הרגע.״

הגיוני בסך הכל, תשוקה של הרגע... לא ציפיתי שהוא יגיד משהו מעבר, אני כלום ושום דבר בהשוואה לבנות שכריסטיאנו יכול להשיג.

כל בחורה בכל ספרד תיפול לרגליו של כריסטיאנו ולנסי, כל אחת תרצה קצת מהיופי האכזר הזה לעצמה.
אני מתרוממת, ומזיזה את ידו של כריסטיאנו ממני. אני פותחת את הטלפון שלי.

אנדרו: איפה את לעזאזל?
אנדרו: סול, כבר אחת עשרה בבוקר ואין מענה ממך. אני מתחיל פאקינג להשתגע, מה קורה?
אנדרו: כריסטיאנו עידכן אותנו שנרדמת שם, לעזאזל הדאגת אותי בטירוף.

אני סורקת את כל ההודעות שקיבלתי מאנדרו בעיניי. וכותבת לו שאני מצטערת שלא הודעתי.
אני קמה ממיטתו, ומתקדמת לעבר הסלון מחפשת לאחר הבגדים שלי שזרוקים בכל עבר בפנטהאוז הענק הזה.

איפה התחתונים שלי? לעזאזל. מצאתי פריט לבוש מלבד להם. ״מה את מחפשת?״ כריסטיאנו שואל. ״את התחתונים שלי.״ אני מתכופפת לבדוק אם הם מתחת לספה. ״הו.״ חיוך משועשע נמתח על פניו.

״את זה?״ הוא מחזיק את התחתון שלי בידיו, זה אפילו לא תחתון יותר, הוא קרוע לגמרי. כל כך הרבה חוטי בד יוצאים ממנו, לא אוכל ללבוש אותו בכל מקרה. אני מניחה שאני נשארת עם מכנסיים ללא תחתון, נהדר.

״אני לא חושב שאת תוכלי ללבוש את זה.״ אני מגלגלת את עיניי. ״לא חשבתי אחרת, שרלוק.״ הוא מושך בכתפיו. ״לא נורא, את תשרדי ללא תחתונים במשך שעה או שעתיים.״
להשאר ללא תחתונים ליד כריסטיאנו עוד יוביל לעוד הריון, מה שאני פחות מצפה לו.

״אני יורדת לקחת תחתונים, ניסיון יפה אגב.״ אני מצחקקת כשאני הולכת אל הדירה שלי. אני מגיע אל הפנטהאוז הענק שלנו, אנדרו לא נמצא. לאחר שמצאתי זוג תחתונים לא קרוע, אני לא בטוחה אם כדאי לי לחזור לשם.

אני חושבת שזו הייתה טעות גדולה, נתנו לתשוקה של הרגע להשתלט על הכל. וזה יכל להגרר לכיוונים שונים לחלוטין.

רטט נשמע מהטלפון שלי, הודעה מכריסטיאנו.

כריסטיאנו: כמה זמן לוקח לשים זוג תחתונים? אני מחכה לך לונה, הארוחת בוקר מוכנה.

שיט. למה הוא כל כך מושך? ברצינות. אפילו ההודעות שלו... שאני אמות.
הוא לא משאיר לי שום ברירה, אני אעלה בחזרה לדירה שלו. אבל אני בכנות לא חושבת שאשלוט במעשים שלי.

אני נואשת לכריסטיאנו ולנסי. כל כך נואשת.
אני עולה בחזרה לדירתו, ונכנסת. הגב השרירי שלו חשוף לעיניי, גורם לי לרצות ל-

״סול?״ כריסטיאנו מסתובב אליי, ואני מתיישבת בשולחן. אנחנו פשוט הפכים, הפכים בצורה שזה לא הגיוני.
לראות את הבן אדם שהוא כל כך ההפך ממני, אבל אני לא המשחק של כריסטיאנו.

ואני מכירה אותו יותר מדי טוב, ואני לא אתפלא אם מחר תבוא בחורה אחרת. ״אני צריכה ללכת.״ הסברתי. ״למה?״ הוא שואל בבלבול. ״אנחנו הפכים לגמרי, לא מתאימים בשום צורה. זו הייתה טעות.״

״סול.״ הוא נאנח. אך הוא יודע שאני צודקת, אני מביטה בשמש בזמן שהוא מחפש לאחר הירח. אני אלך שמאלה והוא יחפש את הדרך ללכת ימינה, זה לא מתאים. ״לונה.״ הוא ממשיך לקרוא לי.

בכנות, אני לא בדיוק שונאת את הכינוי הזה. הוא פשוט די מוזר לי, בעיקר העובדה שהוא ההפך מהשם שלי.
״אני רוצה מרחק כריסטיאנו. זה יהיה יותר טוב עבורנו.״

אני חושבת שהוא משחק בי, ברגשות שלי. בהכל. אני לא רוצה את זה. ״אני לא רוצה להיות רחוק ממך סול, פאק.״ הוא מביט בעיניי. ״אני לא יכולה לעשות את זה, אני מצטערת.״

אני חייבת למצוא מישהו אחר, להעלים כל דבר שקשור לכריסטיאנו ולנסי.

ואני מתכוונת להכל.