Awkward / מביך

פרק 8

פרק 8.

היה לי רגע אחד קצר לשלוח לו את המבט הכי נוקב שהיה לי במאגר לפני שעיניה של אמא שלו חזרו להביט בי שוב ונאלצתי למצוא את החיוך הכי גדול שהיה לי. מעבר לכתפה של אמו, יכולתי לראות את עיניו המתחננות של קית', כמעט מדממות ייאוש.

למרות שיקול הדעת הטוב שלי - והשטן שבתוכי שהשתוקק לשמוע את קית' מתוודה בפני אמא שלו על השקר שעכשיו המציא, חשקתי את שיניי ועניתי, "כן. ולא יכולתי לחכות כבר להכיר אותך." ההקלה ששטפה את קית' גרמה לי להבין שהייתי על הגל אז המשכתי, "באמת הייתי שמחה להישאר ולדבר איתך, אבל יש לי עבודה בסוציולוגיה להשלים ולא הייתי רוצה להפריע לשניכם להשלים פערים, אז עכשיו אני אחזור לביתי." נתתי לדממה להיתלות על החוט הדמיוני שנתלה בנינו אך זה היה מביך מדי ואף אחד לא טרח לעזור לי. "אני גרה בצד השני של הכביש, ככה שכדאי שאלך עכשיו." ממלמלתי, פונה אל עבר המדרגות.

"איך אמרת שקוראים לך?" גברת הרינגטון שאלה.

קיללתי את הרגליים שלי שלא הצליחו לברוח מהר יותר. "ג'ון. ג'ון פלטצ'ר." הסתובבתי על עקביי וחילצתי חיוך קטן נוסף.

"ג'ון. . כמו החודש?" התעניינה.

גיכחתי, אף פעם לא חשבתי על כך שהשם שלי נשמע כמו החודש השישי בשנה. "כן. אני מניחה שכן."

נצמדתי בגופי אל קית', מתחננת באופן לא שקוף שיעזור לי להיחלץ מהסיטואציה המביכה שאליה נקלעתי. כמו שקית' טען בעבר, הייתי לבד במערכה. הוא היה כל כך מרוצה ומשועשע שכל מה שהיה, היה להניח את ידו סביב מותניי, גורם לי להשתנק תחת מגעו.

רציתי להשתחרר ולברוח אך למרות זאת, הוא התנגד למצעד הצביטות שאירגנתי. הוא נהנה מזה יותר מדי.

"אתם נראים מאוד קרובים, אני חייבת לציין." חיוך צדדי על שפתיה של גברת הרינגטון גרם לי לרצות לתלות את עצמי על העץ הכי קרוב. "כמה זמן אתם ביחד?"

"חודש," עניתי. "שבוע וקצת," קית' ענה ביחד איתי.

כששנינו מסתכלים אחד על השניה, שנינו את התשובה שלנו. "שבוע וקצת," עניתי במהירות. "חודש." קית' תיקן, שוב ביחד איתי.

נאנח, היה תורו של קית' לדבר. "אנחנו רשמיים כבר שבוע וקצת אך התחברנו לפני חודש, לא ככה ג'וני-פו?" קית' הסתכל עליי ושלח קריצה, רציתי לפוצץ את הסיפור הזה אך ניצלתי את העובדה שהאחיזה שלו בי התערערה קצת כשהוא הבין שלא היה לי לאן ללכת והתנתקתי ממנו.

"בדיוק ככה. בכל מקרה, היה נעים להכיר אותך, גברתי. אני ממש חייבת לעוף אבל אשמח שנשב בהזדמנות אחרת כדי שנוכל להכיר." חייכתי חיוך קטן והסתכלתי על אימו.