Awkward / מביך

פרק 47 אחרון!

פרק 47.

כהרגלי הייתי במשמרת בהאב קאב והתעסקתי בענייני ההכנה לפתיחת חנות הסנדוויצים מחדש לאחר שכל ההספקה נגמרה כשסויר הופיע פתאום על פני הדלפק.

"היי ג'ון." הוא קרא, מכופף את ראשו כדי למצוא את עיניי המונמכות. כשהבטתי עליו, הוא חייך ונופף.

מוזר.

"היי," עניתי עם אנחה ייגעה. "מה ההזמנה היום? בייגל ברושטה?" הוא הנהן בזמן שהעברתי אליו את הסנדוויץ העטוף מעל הדלפק. "הנה, בוא לקופה ואני אזכה אותך. אתה יכול לקבל את הסנדוויץ שלי היום."

"אין צורך," אמר קול רך מאחורי הדלפק. להפתעתי, מרגו הייתה שם, תיק מעל כתפה ותיק תלוי על זרועה, מוכנה לעזוב עם סיום המשמרת שלה. "כבר רשמתי אותו על החשבון שלי."

בהתחשב בכך שאלה היו המילים הראשונות שהיא אמרה לי מאז הלילה בו התוודיתי על הכל בהאב פאב ואותן המילים הראשונות היו טובות לב ומכוונות כלפי סויר, אפשר לומר שהופתעתי. אפילו יותר מפתיע היה לשמוע את הקול שלה ריק מכעס.

מרגו נתנה חיוך קטן, דוחפת את שיערה מאחורי אוזנה במבוכה, "תשמרי את הסנדוויץ שלך לקית, ג'ון."

"אמ, ג'ון," אמר קול לועג וגועלי. תומאס דחף את הראש שלנו לתוך השיחה שלנו עם חיוך ציני. "את בפיגור של שני סנדוויצ'ים בתור."

ספגתי את הבולשיט הזה של תומאס במהלך כל השבוע האחרון כי לא הייתה לי מוטיבציה או מצב רוח להילחם בחזרה. אפילו אז, רק חרקתי שיניים והחלטתי לחזור לעבודה.

"סתום, תומאס," מרגו אמרה לפני שיכלתי להמשיך במשימה. גם אני וגם תומאס סובבנו את ראשינו בהפתעה, מוצאים את מרגו יציבה בעמדתה.

"יש לנו תור." הוא ציין, לא מוטרד מהפגנת הסמכות של מרגו כמו שאני הייתי. "העבודה שלה היא בסך הכל להכין סנדוויצ'ים ארורים."

"טוב, אתה יודע איך להכין אותם," מרגו השיבה. "אלוהים ישמור, זה לא מדע טילים. תהפוך את עצמך למועיל במקום להתלונן ולהתסיס כל המשמרת."

הלסת שלי הייתה מנותקת לחלוטין בזמן שעקבתי אחר מרגו אל הצד החיצוני של הדלפק. מעולם לא ראיתי אותה כל כך בטוחה בעצמה. היא מעולם לא הגנה עליי מול תומאס. זה היה רק עסק סנדוויצ'ים, לצורך העניין, אבל היה שם סולם הירככי בדיוק כמו שהיה בכל מקום אחר - ובפעם הראשונה, לא הרגשתי כאילו אני בשלב הנמוך ביותר.

"אני אפגוש אותך עוד דקה," היא פנתה לסויר, שהנהן והלך למצוא לעצמו שולחן כדי לאכול ואז היא פנתה אליי.